זכויות היוצרים שייכות למחבר

זכויות היוצרים על יצירה שייכות ליוצר. זו שייכות אוטומטית שניתנת ליוצר מיד ביצירת היצירה (למשל הספר או הסיפור הקצר במקרה שלנו או כל טקסט ספרותי, עיוני או הגותי אחר.)

הדרך היחידה בה מישהו אחר יקבל זכויות על יצירה היא אם היוצר בעצמו מעביר את זכויותיו או חלק מהם לגורם אחר על ידי חוזה כתוב. (לכן שימו לב לגבי סעיפי זכויות יוצרים באתרי פורומים ובלוגים למניהם, ודאו שאתם לא מעבירים להם את הזכויות של כל יצירה שאתם מפרסמים אצלם)

זכויות יוצרים על ספר נשארות רק ל- 100 שנה. לאחר מכן הספר הוא נחלת הכלל. זו הסיבה שאפשר למשל להוציא לאור תרגום חדש של "האודיסאה" מבלי לשלם לאף אחד.

מה נותנים זכויות יוצרים?

לאף אחד אסור לפרסם, להעתיק או לשנות יצירה שיש לה זכויות יוצרים בלי אישור מפורש מהיוצר. זה נכון גם לגבי חלקים ממנה.

מה כן מותר – מותר להציג קטעים מיצירה כאשר באים לבקר אותה, לדון עליה וכדומה, ומותר גם לעשות פארודיות על יצירה ללא אישור (מותר למשל לשנות מילים לשיר מפורסם בשביל פארודיה מבלי הצורך לבקש רשות או לשלם)

למה לא צריך לפחד מגנבה של ספר

רבים שואלים אותי איך לשמור על זכויות היוצרים שלהם, ואגיע לאפשרויות עוד מעט, אבל קודם אני רוצה להרגיע אתכם. הסיכוי שמישהו יגנוב מכם את הספר שכתבתם ויפרסם אותו תחת שמו הוא אפסי. כן, אפסי.

הנה כמה סיבות לכך:

1. אתם אוהבים את הספר שלכם הרבה יותר ממה שאחרים יאהבו אותו, ובדרך כלל הספר פחות טוב ממה שאתם חושבים ולא שווה לגנוב אותו. בדיוק כפי שאתם לוקחים את הילד הגאון והמדהים שלכם לגן ולא פוחדים שהגננת תתאהב בו, תחטוף אותו ותאמץ אותו. זה כי היא רואה ופוגשת מאות ילדים וכולם חמודים. כשנולדה בתי הבכורה הייתי הולכת אתה ברחוב ומתפלאת איך זה יכול להיות שאנשים לא מסובבים את ראשם בהערצה ושלא מגיעות אלי בקשות שהיא תופיע בפרסומות בטלוויזיה מרוב יופייה המדהים (ועוד שואלים אותי אם זה בן או בת העיוורים האלה). לקח זמן עד שהבנתי שהיא נראית כמו כל תינוק אחר בעיני אנשים אחרים.

כך גם עם הספר שלכם. עורכים ומו"לים וסופרים אחרים ראו כל כך הרבה ספרים, שהם לא רואים את הספר שלכם בעיניים שלכם. בשבילם זה סתם עוד ספר אחד נוסף, ולרוב גם לא כזה טוב ומוצלח.

היזם אדם טל כתב פעם לגבי רעיונות עסקיים: "אני לא חותם על הסכמי סודיות. אם הרעיון שלכם זקוק להגנה של סודיות, אני יכול לומר לכם כבר עכשיו בוודאות של 90% שמדובר ברעיון גרוע. אם נראה לכם שיש לכם רעיון שאתם הראשונים שחשבו עליו אני יכול לומר לכם בוודאות של 99% שאתם טועים, ויותר חשוב: הרעיון חסר ערך בלי היכולת להוציא אותו לפועל." כך שאם יש לכם רק רעיון לספר, אין כל כך טעם להגן עליו כי רוב הסיכויים הם שמישהו אחר כבר חשב על כך או שאפילו יש ספר שכבר יצא לאור עם אותו רעיון. מה שחשוב הוא הביצוע, הכתיבה עצמה, ואת זה כבר קשה יותר לגנוב מכם, כפי שתראו בהמשך.

2. גם אם מישהו מתלהב מהספר שלכם במיוחד כי הספר באמת מצוין, הסיכוי שתעלה בו המחשבה לגנוב אותו היא די אפסית. רוב האנשים מוסריים וטובים. הם יפרגנו לכם על הספר הטוב או מקסימום יקנאו על כך שהם לא חשבו על הרעיון המעולה שלכם או על כך שהם לא כתבו יפה כמוכם, ובכלל לא יעלה על דעתם הרעיון או האפשרות לגנוב את זה מכם. מתוך מאות ואולי אלפי ספרים שראיתי בשבע השנים האחרונות היו בסך הכול שני ספרים שהיה לי חבל שהם לא שלי והתלבטתי לגבי האפשרות לרכוש את הזכויות על הרעיון ולכתוב אותם בעצמי, אבל זה נפל כי יש לי מספיק רעיונות משלי לספרים בלי לשלם לאף אחד. (וגם מי שכבר העלה בדעתו את רעיון הגנבה, רוב הסיכויים שלא יעשה זאת בגלל מוסריותו. לא בגלל הפחד מבית המשפט, אלא פשוט כי זה אסור מוסרית)

3. במידה ומישהו כבר חושב על גנבה, אז כאן בישראל זה הדבר הכי לא הגיוני ולא משתלם שאפשר לעשות בשוק הספרים. הנה למה: רוב הסופרים הישראלים לא מצליחים להחזיר את ההשקעה של הפקת הספר ממילא. למה שמישהו ישקיע את כספו במשהו שיפסיד עליו כסף ועוד יהיה חשוף לתביעה משפטית? (האמת, נראה לי שמצד הסופר עדיף שיגנבו לך את הספר ותזכה בתביעה. תרוויח מזה הרבה יותר מאשר תמלוגים באופן רגיל) אתם מוזמנים לראות את המספרים בהדרכה "כמה עולה להוציא לאור ספר והאם זה שווה את הטרחה"

4. גם אם מישהו כבר גנב לכם ספר, יהיה די קל להוכיח שהוא שלכם.

איך להוכיח שיצירה שייכת לכם

יש מגוון רחב של אופציות חינמיות ובתשלום של הוכחה שיצירה מסוימת היא שלכם בשביל שבמקרה הצורך תוכלו להוכיח זאת. הנה כמה רעיונות:

* הפתרון הנפוץ ביותר הוא לשלוח את היצירה בדואר רשום לעצמכם ולשמור על המעטפה סגורה וחתומה. כך יש לכם הוכחה רשמית של הדואר לגבי תאריך המשלוח, ובמקרה הצורך פותחים את המעטפה בנוכחות עדים מהימנים ומראים שהיצירה הייתה שלכם לפני שפורסמה על ידי מישהו אחר. מצד שני, שמעתי עו"ד שמספר שזה לא דרך מהימנה מספיק כיוון שישנן שיטות לפתוח מעטפות, לשנות את תוכנן ולהדביק בחזרה מבלי שיראו הבדל. לכן אפשר לוותר על כך או לפחות להיעזר בנוסף גם באחת מהשיטות הבאות.

* אפשרות דומה היא לשלוח במייל את קובץ הספר לעצמכם או לקרוב משפחה שאתם סומכים עליו. גוגל למשל שומר את תאריך השליחה של כל מייל. אני באופן אישי חותמת ושולחת הסכם סודיות ושמירת זכויות יוצרים לכל מי שמבקש ממני, אבל תכל'ס זה נראה לי מיותר כי ברגע ששלחתם אלי את קובץ הספר יש תיעוד של התאריך בו שלחתם זאת אלי.

* באותו אופן ישנו תיעוד בתוכנת וורד עצמה לגבי מתי נוצר קובץ מסוים ומתי הוא שונה לאחרונה. לכן אפשר למשל לכתוב את הפרק הראשון או קובץ עם הרעיון המרכזי ושלד העלילה ולשמור אותו כקובץ נפרד ולא לגעת בו יותר. כך יש לכם קובץ שמוטבע עליו תאריך היווצרותו ורואים שלא שיניתם אותו מאז. (אני די בטוחה שזה גם לא יהיה עדות מהימנה מספיק בבית משפט, אבל כשיש לכם גם וגם וגם זה מתחיל להיות קשה לא להאמין לכם, בעוד שמה יש לגנב?)

* השיטה הבטוחה ביותר שעולה גם כסף היא להפקיד ולרשום את היצירה אצל עורך דין שמתמחה בקניין רוחני וזכויות יוצרים. ישנם כל מני רמות תשלום כמו סכום שנתי או לכמה שנים. עשו סקר.

* אם אתם כבר בבית משפט, אפשר תמיד לבקש לעשות בדיקה במכונת אמת, לערוך בדיקה השוואתית בין טקסטים אחרים שכתבתם לטקסט המדובר, להביא מומחה לשפת גוף או לעשות אבחון גרפולוגי וכדומה כדי להוכיח את חפותכם.

האם באמת גנבו ממני?

נקודה נוספת שאני רוצה להביא היא ההבנה שגם אם אתם מוצאים משהו דומה לשלכם זה לאו דווקא גנבה ספרותית. שמעתם את הביטוי: GREAT MINDS THINK ALIKE ? (מוחות גדולים חושבים דומה) פעמים רבות אותו רעיון עובר במוחם של אנשים שונים. סופרים מקבלים מדי פעם ביקורות על כך שכתיבתם הושפעה מסופרים שמעולם לא קראו למשל. פקידים של משרד הפטנטים יכולים לספר לכם על אנשים שונים שלא הכירו זה את זה והביאו את אותו פטנט בהפרש של ימים בודדים. ישנן רשימות אינטרנטיות של עלילות סיפורים שחוזרות על עצמן שעורכים מבקשים שלא יכתבו כך. (למשל סיפור בו טייס חיל האוויר רואה עב"ם או הסיום בו גבר ואישה שנותרים לבד על כוכב לכת הם בעצם אדם וחווה) אני אישית נתקלת בתופעה מיסטית דומה בעבודתי. שבוע אחד מגיעים אלי שני סיפורים עם אותו שם של הגיבור, בשבוע אחר שני סיפורים על טיול לאוסטרליה, שבוע אחר רק אוספי סיפורים קצרים וכדומה. והנה רק ב- 2016 עבדתי על עריכת קובץ הסיפורים השני של אגי רגנר ואחד הסיפורים מספר על איש שנכנס לתוך גוף של חתול והמשפחה שלו מאמצת אותו והופ – יצא סרט קולנוע עם אותו רעיון.

לפעמים מה שחשבתם כגנבה מכם זה פשוט אותו רעיון שהגיע גם למישהו אחר. אם הוצאה לאור דחתה את הספר שלכם ותוך נגיד שלושה חודשים הוציאה משהו דומה אז אין סיכוי שמדובר בספר שלכם, אלא במשהו שכבר היה במערכת ועבר תהליכי עריכה. רוב הסיכויים שהספר שלכם נדחה דווקא כיוון שהם עמדו להוציא משהו דומה ולא ההפך. (שוב, אם ההוצאה לאור מתפרנסת מהסופר שמשלם לה להוציא את ספרו, אז למה שהיא תדחה אותו ותוציא בעצמה על חשבונה? זה הדבר הכי לא כלכלי שהיא יכולה לעשות)

ככל שתתמקדו בכתיבה ברמה גבוהה יותר ולא ברעיון גימיקי עלילתי כך יהיה קשה יותר לגנוב מכם. יכולים להיות הרבה סיפורים על איש שרצח את אחיו והתחתן עם אשת הנרצח והבן של הנרצח נמצא בדילמה אם לנקום בדודו או לא, אבל את 'המלט' אי אפשר להעתיק. יכולים לצאת מאה ספרים על התפתחות אישית, אבל את האופן הספציפי שבו אתם מסבירים את הדברים אי אפשר להעתיק. הייחודיות האמתית שלכם כסופרים היא אופן השימוש במילים, ביצירת דימויים, בהתבוננות הייחודית שלכם על העולם. הרי כל המילים בספר שלכם מופיעות כבר במילון. האם גנבתם את הספר שלכם מהמילון? ברור שלא. הניסוח הייחודי שלכם הוא מה שחשוב ואת זה אף אחד לא יכול לגנוב או לחקות.

לסיכום

אני מקווה שהרגעתי אתכם לגבי הסיכוי האפסי שמא יגנבו את ספריכם.

תמיד כדאי לשמור גיבוי של עבודתכם, כך שאתם מוזמנים לשמור אותה גם בגוגל על ידי שליחה לעצמכם או לחבר טוב או לעשות כמה פעולות של שמירת הוכחות לכך שאתם היוצרים של יצירה מסוימת, אבל אין צורך לחיות בפחד.