ספרות קלאסית

התנ"ך

כן, כן, אין מה להתבייש, להפך. התנ"ך הוא מקור לעושר תרבותי מאין כמוהו. מקור שנתן השראה לאינספור יצירות אמנות וכתבים ספרותיים לאורך הדורות ולכל התרבויות המערביות. אין גבול לעושר התרבותי, הרוחני והספרותי שתוכלו לדלות ממנו. כדאי להכיר לכל הפחות את הסיפורים הגדולים של האבות ויציאת מצרים בספרי בראשית ושמות, את סיפורי שאול ודוד, את סיפורי מגילת אסתר ומגילת רות, וקצת שירה מתהילים לא תזיק

התיאוגוניה- הסיודוס

כדאי להכיר את סיפורי המיתולוגיה היוונית שכן ספרות יוון היא הבסיס לתרבות ולספרות המערבית. התיאוגוניה הוא ספר המתאר את התפתחות האלים היוונים ובריאת העולם על פי המיתולוגיה היוונית וכולו כתוב בצורת שירה, המאבדת רבות בתרגום אך אין מה לעשות

האודיסאה – הומרוס

שיר אפי ארוך המספר על מסעו רצוף הסכנות של אודיסאוס מטרויה (לאחר שתמה מלחמת טרויה) אל ביתו, שם גברים רבים צובאים על דלתה של אשתו הנחשבת אלמנה. אם אינכם רוצים לקרוא את כל האורך הזה, לפחות הכירו את הסיפור הכללי. בין הסצנות שהפכו לקלסיקות ניתן למצוא את הסירנות, אשר בכוחן לגרום ליורדי הים להשתגע ולכן דורש אדיפוס שיקשרוהו לתורן הספינה, וסצנת מנוסתם של אדיפוס וחבריו ממערת הקיקלופ, לאחר שעיוורו אותו ושמו על גבם עורות של כבשים. למתעניינים בקריאה נוספת קיראו את 'האיליאדה' של הומרוס המספרת על מלחמת טרויה מהצד היווני, ואת השיר האפי הרומאי 'איינאיס'של וירגיליוס שהוא מעין אודיסאה-הפוכה רומאית, המספר על אינאיס הטרוייני שמצליח לברוח מטרויה העולה בלהבות ולמצוא בית חדש ברומא. הגרסה של הסוס הטרוייני מופיעה רק בו, ב'איינאס', לידיעתכם. עוד שיר אפי מוכר הוא 'הארגונאוטיקה' של אפולוניוס, אשר מספר על מסעם של יאסון והארגונאוטים בחיפושם אחר גיזת הזהב

אדיפוס המלך

טרגדיה יוונית הקלאסית ביותר. שומרת על כל חוקי המחזאות היוונית כמו אחדות הזמן והמקום, ושומרת על כל חוקי הטרגדיה. אדיפוס הוא הדמות הטרגית הקלאסית ביותר. הסיפור הוא כזה: אביו של אדיפוס מקבל נבואה שבנו יהרוג אותו ויתחתן עם אמו ולכן דורש שהילד יומת. רועה מוצא את התינוק ומגדל אותו. כעבור שנים יוצא אדיפוס למסע לעיר הגדולה ובדרך הוא מתעצבן על כרכרה של עשירים שמפריעה לו והוא רוצח את יושביה. בכניסה לעיר הגדולה ישנו ספינקס אשר חד לו חידה: בבוקר יש לי ארבע רגליים, בצהריים שתי רגליים ובערב שלוש רגליים. מי אני? אדיפוס פותר נכונה כשהוא אומר שזהו האדם אשר בינקותו זוחל על ארבע, באמצע חייו עומד על שתיים ובערוב ימיו נעזר במקל. לאחר מכן הורג אדיפוס את הספינקס ומציל את הממלכה. לאות תודה הוא מתחתן עם המלכה האלמנה והופך למלך. המחזה 'אדיפוס המלך' מתחיל כאשר יש רעב בארץ ואדיפוס נחוש לגלות מי החוטא הגדול שהביא את העונש הכבד מהאלים. לאחר חקירות מרובות הוא מגלה שהאדם שהרג בכרכרה בדרך היה אביו והוא התחתן עם אמו. הוא משתגע, הורג את ילדיו שנוצרו מגילוי עריות ומעוור את עצמו. פרויד בחר את השם 'תסביך אדיפוס' לדחף הלא מודע של בן להרוג את אביו ולהתחתן עם אמו. טרגדיות יווניות נוספות שכדאי להכיר הן 'אנטיגונה' ו'מדיאה'

פילוסופיה יוונית

הפילוסופים היוונים הגדולים והנחשבים ביותר הם אפלטון ותלמידו, אריסטו. אפלטון כתב את חיבוריו הפילוסופים בצורת דיאלוגים ספרותיים בהם הגיבור הוא סוקרטס, אשר היה מורו של אפלטון אך לא כתב בחייו מילה אחת. כדאי לקרוא את 'המדינה' (הפוליטיאה) של אפלטון בו ישנו דיון כיצד אמורה להיראות ולהתנהל המדינה האידיאלית. חוקרים רבים עדיין מתלבטים בשאלה האם אפלטון התכוון באמת לתפיסה הקיצונית המוצגת שם או שהוא אירוני. הדיון הולך בערך כך: המדינה תונהג על ידי פילוסופים שהם החכמים היחידים. המדינה צריכה שומרים שהם חייבים להיות מן העלית של העם ועליהם לעבור הכשרה הכי טובה ונעלה שאפשר, לכן הם צריכים לעבור הכשרה פילוסופית, וצריך לאסור בעיר כל דבר שעלול לפגוע בהכשרתם המעולה. מכאן והלאה הוא מביא ציטוטים מהמיתולוגיה ודורש לשנות או להוריד קטעים לא מהוגנים שנעשו על ידי האלים, ומשם הוא ממשיך לאסור כלי נגינה שונים, ואת רוב סוגי המוסיקה והאמנות. כמו כן, כדאי להכיר את משל המערה של אפלטון שהולך בקצרה כך: קבוצת אנשים קשורה בתוך מערה חשוכה עם הפנים לקיר. הדבר היחיד שהם רואים זה את צלליותיהם המוקרנות על הקיר מהשמש שבחוץ. יום אחד מישהו מהם משתחרר, יוצא החוצה ומגלה להפתעתו עולם שלם וצבעוני. הוא חוזר נרגש למערה, מספר לכולם שכדאי להם להשתחחר ולצאת אך הם לא מאמינים לו ונשארים במקום.

לגבי אריסטו, רוב כתביו הם ממש רק למתעניינים בפילוסופיה, אך ספרו "הפואטיקה" הוא בעצם ספר הביקורת הספרותית הראשון בהיסטוריה, אשר השפיע רבות על תיאוריית הספרות

קריאה נוספת

הדרמות היווניות נכתבו במיוחד לפסטיבלי מחזאות נושאי פרסים. כל מחבר היה מעלה טרילוגיה של טרגדיות ולקינוח קומדיה. הטרילוגיה היחידה שנותרה שלמה היא 'האורסטיאה': אגממנון, נושאות הנסך ובנות החסד. גם קומדיות לא נותרו רבות, ורובן עוסקות בהרבה אקטואליה שכיום זה בעייתי להבין חלק מהבדיחות.מומלץ גם לקרוא את המחזה 'הנרגן' של מננדרוס, אשר מציג לראשונה דמויות אשר הפכו ללחם חוקם של הקומדיות דל-ארטה בימי הביניים, ומעניין להשוות אותו למחזה 'הקמצן' של מולייר, ביחד עם המחזה "האוצר' של

לגבי שירה יוונית יש קטעים של המשוררת סאפפו הפמיניסטית הראשונה ואולי גם לסבית (היא עצמה נקראה לסבית מכיוון שגרה בלסבוס אך כיוון שהיא כתבה שירי אהבה לנשים המושג הפך להיות כפי שהוא כיום). משורר נודע נוסף הוא וירגיליוס אשר כתב את ה'אקלוגות' שהן שירי הלל לאלים

ימי הביניים

שקספיר

נו, ברור שחייבים לקרוא שקספיר! אמנם זה די בעייתי לקרוא אותו במקור שכן הוא כתוב באנגלית עתיקה ומסובכת, אבל התרגומים, במיוחד של אברהם עוז, הם מצוינים.שקספיר כתב מחזות רבים וכמובן שלא נוכל לדבר כאן על כולם. רק טעימה קצרה:

המלט – זהו אולי אחד המחזות המוכרים ביותר בעולם. הסיפור: המלט, נסיך דנמרק, אבל על מות אביו המלך וממורמר על כך שאמו התחתנה מהר מדי עם דודו שהפך למלך. לילה אחד מתגלה להמלט רוחו של אביו המגלה לו שהדוד רצח אותו ודורשת נקמת דם. המלט ההמום מתחבט ומתלבט מה לעשות, הרי אולי זו לא הייתה רוחו של אביו אלא שד הזומם רעות. במקביל, אופליה דוחה את חיזוריו לפי בקשת אביה. בהמשך, מגלה המלט שהדוד אכן רצח את אביו והוא מתעמת עם אמו שקפצה למיטת רוצח בעלה, במהלך העימות הוא שומע רעש מאחורי הוילון, בחושבו שהמלך הרוצח נמצא שם, הוא דוקר את הוילון בחרב ומגלה שהרג את אביה של אופליה. אופליה משתגעת ומתאבדת בנהר. בינתיים, המלך מבין שהמלט גילה את סודו ומחליט להרוג אותו. ניסיון הרצח הראשון לא מצליח לו ולכן הוא מסית את אחיה של אופליה להרוג את המלט-רוצח אביו. במהלך הדו-קרב בין המלט לאח של אופליה קורים טוויסטים טרגיים ובסוף המחזה נותר חי רק הורציו, חברו של המלט אשר אמור לספר את הסיפור הלאה. מבין הציטטות המוכרות של המחזה נמצא את "משהו רקוב בממלכת דנמרק", את "יש נסתרות, הורציו, בשמים ועל פני הארץ שהמדע לא שיערם בחלומו." וכמובן את המונולוג המפורסם בעולם, ובצדק, המתחיל במילים "להיות או לא להיות, זו השאלה". במונולוג מדהים זה מתלבט המלט אם להתאבד, ולבסוף מחליט שלא כיוון שבמוות אין מנוחה שלמה אם הנפש מיוסרת

רומאו ויוליה – מי לא מכיר את הסיפור: שתי משפחות יריבות אשר בן מזו ובת מהשניה מתאהבים. חבריהם מארגנים תוכנית כדי שיוכלו לברוח יחד – יוליה תשתה סם שמחליש את הדופק שלה, יגידו לכולם שהיא מתה ואז רומאו יבוא ויקח אותה מבית הקברות והם יברחו. אך טעות טרגית גורמת לכך שרומאו לא מקבל את ההודעה על התוכנית. הוא מגיע לבית הקברות ובטוח שאהובתו באמת מתה, והוא שותה רעל ומתאבד. כשיוליה מתעוררת היא מוצאת את אהובה מת, לוקחת את פגיונו ומתאבדת גם היא.אז נזעקת הזעקה המוכרת: "תהי מגיפה על שני בתיכם!" ציטטה מוכרת נוספת היא זו שיוליה תוהה האם לוורד היה ריח יותר\פחות מתוק לו קראו לו בשם אחר

מקבת – המחזה 'מקבת' בנוי בצורת טרגדיה יוונית ובסגנון ניאו-קלאסי. הסיפור: שלוש מכשפות ("יום צח נדלח!") מנבאות למקבת שהוא יהיה המלך יום אחד. הוא מספר זאת לאשתו, ויחדיו הם מגיעים למסקנה שהסיכוי היחיד שנבואה זו תתממש היא אם הם ירצחו את המלך ויקחו את מקומו, וכך הם עושים. מקבת נכנס לפרנויה שמא מישהו אחר ירצח אותו ויקח את המלוכה ממנו, ויוצא למסע הרג של כל מי שעלול לדרוש את המלוכה. הוא מתעודד מנבואה נוספת של המכשפות אשר אומרת שמפלתו תגיע רק כאשר היער יתקרב לטירה וששום ילוד אישה לא יוכל להרגו. הזמן עובר, למקבת ואשתו יש רגשות אשם ונדודי שינה אשר מביאים לסצנה מאוד מוכרת של המונולוג של ליידי מקבת בו היא מנסה לרחוץ את ידיה מהדם מתוך שינה. לבסוף, מתארגן נגדם מרד. האנשים מחופשים לעצים ומתקרבים לטירה, ולבסוף את מקבת הורגת אישה. התמונה הכי מוכרת הן שלוש המכשפות המכוערות שעומדות סביב ליורה רותחת, זורקות לשם כל מני חתיכות של חיות ומשלימות את המשפטים זו לזו- תמונה שהפכה לסטריאוטיפ של מכשפות עד היום. אגב, טולקין התאכזב מכך שהיער הקם על מקבת אינו אלא אנשים בהסוואה, ולכן הכניס לספרו 'שר הטבעות' את העצים המהלכים שעוזרים לגיבורים באחד הקרבות

טרגדיות נוספות: אותלו והמלך ליר

הסוחר מוונציה – אחת הקומדיות היותר מוכרות של שקספיר, בה מופיעה דמותו של היהודי שיילוק אשר מופיע כסטריאוטיפ של המלווה בריבית הרשע עד שלפתע הוא פוצח במונולוג המפורסם: "ואין ליהודי עיניים? אין ליהודי ידיים, איברים, צורה, חושים, מאוויים, רגשות? ולא כמו הנוצרי מאותו הלחם הוא אוכל, באותם כלי נשק הוא נפצע, באותן מחלות הוא מתייסר, באותן רפואות הוא מתרפא, באותו קיץ חם לו ובאותו חורף קר לו? אם תדקרו אותנו – לא נזוב דם? אם תדגדגו אותנו – לא נצחק? אם תרעילו אותנו – לא נמות? ואם תתעללו בנו – האם לא נתנקם?" . הקומדיה מספרת על צעיר מאוהב שזקוק לכסף בשביל חיזוריו ולכן לווה משיילוק כסף בתנאים שאם לא יוכל להחזיר לו את הכסף והריבית, ייאלץ לתת לו ליטרת בשר מגופו. הצעיר אינו יכול להחזיר והשניים הולכים למשפט, אבל השופט אינו אלא הכלה המיועדת המחופשת לשופט

חלום ליל קיץ – קומדיה רומנטית חביבה בה פיות יער גורמות לבלבול זהויות ובלבול התאהבויות. בסוף הכול בא למקומו בשלום וכל אחד מוצא את אהובתו המתאימה

קומדיות נוספות: אילוף הסוררת, קומדיה של טעויות, מהומה רבה על לא דבר, הלילה השנים-עשר ועוד. רוב הקומדיות מבוססות על סיפור אהבה עם בעיות של החלפת זהויות והתחפשויות עד לסוף הטוב של ריבוי חתונות

מולייר

הקמצן – קומדיה רומנטית בסגנון הקומדיות דלארטה שהיו נפוצות בימי הביניים. העלילה מספרת על הרפגון, אדם זקן, קמצן ותככן אשר רוצה להתחתן עם בחורה צעירה ויפה, אשר היא בעצם אהובתו של בנו של הקמצן, ובמקביל רוצה הקמצן להשיא את בתו לעשיר זקן. בסוף מפייסים בכסף את הקמצן שמוכן להשיא את ילדיו למי שהם רוצים

טרטיף – אורגון, אבי משפחה מבוססת, נתפס בקסמו האישי של איש הדת, טרטיף. הוא מביאו אל ביתו ונותן לו כל אשר יבקש. יתר המשפחה מגלים במהרה שטרטיף הוא נוכל מתחזה ומתחסד, ושרק מול אורגון הוא שם על עצמו פאסונה של איש דת מכובד. אשתו של אורגון, מצליחה לשכנע אותו להתחבא מתחת לשולחן בזמן שהיא מזמינה את טרטיף אליה, ואכן אורגון שומע איך טרטיף מחזר בלהט אחר אשתו ומגלה גם הוא את נוכלותו, אך מאוחר מדי – הוא כבר החתים את טרטיף על מסמכים אשר מאפשרים לו שליטה בכל נכסי המשפחה, וטרטיף זורק אותם מביתם. אך הסוף טוב, וטרטיף נאסר על עברותיו

מחזה נוסף מומלץ: החולה המדומה

דון קישוט \ דון קיחוטה – מיגל דה סרוונטס

ספר זה נחשב לרומן הראשון באירופה, חלקו הראשון פורסם ב- 1605 והשני ב- 1615. הספר מורכב מפארודיה על ספרות האבירים הרומנטית,וסאטירה חברתית. במרכז העלילה אדם מבוגר השוקע בהזיות בגלל ספרי האבירים המרובים שקרא ומחליט לצאת ולהיות אביר שכזה בעצמו. הוא לובש שריון ישן וחלוד, עולה על סוסתו ומדמיין שהוא יוצא להרפתקאות למען גבירתו היפיפייה דולסינאה. לצדו מצטרף איש כפר פשוט בשם סנשו פנשה הרוכב על חמור, אשר סובל בשקט את שגעונותיו של אדונו כיוון שהובטח לו להפוך למושל של אי. במהלך הרפתקאותיהם, דון קישוט משחרר קבוצת אסירים, נלחם בטחנות רוח אשר מדומות אצלו לענקים מרושעים, אך בעיקר נושא מונולוגים ארוכים על אהבתו לדולסינאה וחוטף מכות לרוב. בסופו של דבר, באופן מקרי, סנשו אכן מתמנה למושל של אי, אך מחליט לוותר עליו ולחזור לחייו הפשוטים עם אשתו. העלילה היא מעין הרפתקות הומוריסטיות, אך בכתיבה ישנה מורכבות פורצת דרך, כגון שהמספר מייחס את כתיבת הספר למחבר אחר ושבחלק השני של הספר, דון קישוט מודע לחלק הראשון שפורסם עליו

שירת ימי הביניים

זוהי שירה עברית מספרד, אשר מצד אחד בנויה בדומה לתקבולות מקראיות ועושה שימושים בציטוטים מהתנ"ך, ומצד שני בעלת חוקי מקצב וחריזה ועוסקת גם בענייני חול. המשוררים המוכרים יותר הם: יהודה הלוי, משה אבן עזרה, שלמה אבן גבירול ועוד

המאה ה- 19

חשיבותה של רצינות – אוסקר וויילד

אחת מהקומדיות המוצלחות ביותר בכל הזמנים, לדעתי. תקציר העלילה: ג'ון וורת'ינג ואלג'רנון מונקריף, זוג חברים קצת שטותניקיים נפגשים. ג'ון מספר לחברו שמדי פעם הוא מציג את עצמו בשם ארנסט כדי לא לשלם במקומות שונים. כאשר אלג'רנון בא לבקר את ג'ון, הוא מתאהב בבת חסותו של ג'ון, ססילי, ומציג את עצמו בפניה כאחיו של ג'ון, ארנסט. יש לציין שאהובתו של ג'ון, גוונדלין בעלת הדמיון הרומנטי הפרוע, שהיא אחייניתו של אלג'רנון, מכירה דווקא את ג'ון בשם ארנסט. מבולבלים? לא נורא. העיקר שהמחזה מצחיק בטירוף. אחד המשפטים שאני הכי אוהבת הוא כאשר ג'ון וורת'ינג מתוודה בפני ליידי בראקנל שהוא יתום ואיבד את הוריו. היא עונה לו: "לאבד הורה זו תאונה מצערת, אך לאבד את שני ההורים זה כבר חוסר אחריות"

אנה קרנינה – לב טולסטוי

ספר זה נחשב לאחד הרומנים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם. אנה היא אישה ממעמד הגבוה ברוסיה, אשר נשואה בנוחות אך לא באושר. היא פוגשת בוורונסקי, אשר הופך למאהבה, היא נכנסת להיריון ממנו והדבר נודע בחברה. בעלה של אנה מוכן לתת לה גט אבל היא אינה רוצה לאבד את החזקה על הילדה ולכן בורחת עם ורוניסקי לכפר. הזוגיות ביניהם מתחילה להדרדר יותר ויותר בגלל הנידוי החברתי. לבסוף אנה מחליטה להתאבד וקופצת מול רכבת. היא מתחרטת אך זה כבר מאוחר מדי.משפט הפתיחה המפורסם הוא: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה"

החטא ועונשו – פיודור דוסטוייבסקי

רסקולניקוב הוא סטודנט מרושש המחליט לרצוח מלווה בריבית זקנה. לאחר הרצח הוא מלא בחיבוטי נפש וייסורים ומפתח פראנויה שכולם חושדים בו. בסופו של דבר רסקולניקוב מתוודה ונענש ומוצא נחמה בקריאת התנ"ך

מודרניזם , תחילת המאה ה- 20

העבד – יצחק בשביס זינגר

יעקב הוא עבד יהודי, הנלחם לשמר צביון חיים יהודי בין אדוניו הגויים, אך נסחף לרומן עם בת האדון הגויה. כאשר יהודים מגיעים לפדות אותו משביו הוא פונה לצעירה הגויה ושניהם בורחים לחיים חדשים. בחלקו השני של הספר מסופר על עיירה יהודית בה חיים זוג שהאישה אילמת. בשלב מסוים יעקב נכנס לצרה ואשתו 'האילמת' צועקת ומבקשת עזרה וכך מתגלה שהיא גיורת

ספרים מומלצים נוספים של בשביס זינגר: הקוסם מלובלין, החוזר בתשובה

****בקרוב יתווספו עוד. אתם מוזמנים להמליץ על ספרים בפורום הספרות****