סימני הפיסוק הינם סימנים מוסכמים אשר חוברים לטקסט כתוב למען שתי מטרות עיקריות:
א. אמצעי דקדוקי ההכרחי לאבחון סוג המשפט. למשל ההבדל בין משפט חיווי למשפט שאלה הוא לפי הנקודה או סימן השאלה שבסוף המשפט.
ב. אמצעי עזר לגבי אופן קריאת המשפט. ברמה הלשונית (למשל: מתי ניתן לקורא לעשות הפסקה בין חלקי המשפט?), וברמת הטון (למשל: הצגת גמגום על ידי שלוש נקודות או צעקה עם סימן קריאה)
ישנם חוקים לשימוש בסימני הפיסוק, ומומלץ להכירם טוב, למרות שבכתיבה (ובמיוחד בכתיבה יצירתית) יש מקום לסגנון פיסוק אישי ולבחירות אישיות.
כל סימן פיסוק יירשם מיד לאחר האות האחרונה במילה ולאחיו יבוא רווח.
דוגמה: לא – שלום,משה. \ שלום , משה .\ שלום ,משה
כן – שלום, משה.

נקודה .

• בכותרות לא שמים נקודה בסוף. (ראה את כותרת מאמר זה "פיסוק נכון"), גם אין צורך לשים נקודה לאחר פריט ברשימה המופרדת לשורות.
• בסוף כל משפט חיווי רגיל יש לשים בסופו נקודה, גם אם המשפט בן מילה אחת. דוגמה: הלכתי.
• כדי לציין סיום והפרדה. למשל ההבדל בין "מטבח, בוקר, קפה, עיניים עצומות למחצה." לבין "מטבח. בוקר. קפה. עיניים עצומות למחצה." הוא שהראשון מציין רשימה אחת עם כמה פריטים ששייכים לאותה רשימה ואילו השני מתאר דברים שונים ומופרדים. אמשיל זאת לשקופית בה רואים ארבעה פריטים לעומת ארבע שקופיות שונות המופיעות בזו אחר זו. בראשון המיקוד זורם מדבר לדבר ובשני יש מעין נתק בין הדברים. לדוגמה אם היה זה סרט, בראשון המצלמה הייתה מראה את המטבח בבוקר, עושה תקריב על הקפה ואז זזה לאיטה ומראה את העיניים של הדמות. לעומת זאת, בשני המצלמה תקפוץ מאובייקט לאובייקט על ידי כיבוי המצלמה, התמקדות בדבר החדש והדלקתה שוב. כמו כן, הנקודה מציינת הפסקה ארוכה או גדולה יותר מאשר הפסיק ולכן השני ייתן אווירה איטית וכבדה יותר.
• לאחר אות או מספר – מציין מס' סעיף.
• לקיצור של תעודת זהות, תא דואר וכדומה אין להשתמש בנקודה, אלא במרכאות. לא – ת.ז. כן – ת"ז

סימן שאלה ?

• בסוף משפט שאלה ובציטוט של שאלה. דוגמה: מה קרה? \ הוא שאל: "מה קרה?"
• אין משתמשים בסימן שאלה במשפט שאלה המובא בדיבור עקיף. דוגמה: הוא שאל מה קרה. הוא רצה לדעת איך מגיעים לים.

סימן קריאה !

• מסמן ציווי. דוגמה: בוא הנה!
• מסמן קריאה בקול רם או צעקה. דוגמה: אמא! \ הצילו!
• ניתן לשים שלושה סימני קריאה ברצף כדי להצביע על צעקה ממש חזקה או צרחה או קריאה מתוך סערת נפשות. דוגמה: הצילו!!! \ היא עומדת למות!!!
• לא יבוא סימן קריאה בדיבור עקיף. דוגמה: הוא צעק הצילו. (עדיף לשנות לגמרי ל"הוא זעק לעזרה.")
• ריבוי משפטים בעלי סימן קריאה יוצר רושם צעקני, כאילו הכותב מנסה להצביע על חשיבותו הרת הגורל של הטקסט באמצעות סימני הפיסוק ולא באמצעות הטקסט עצמו, אבל אם הטקסט טוב הוא אינו זקוק לריבוי סימנים ואם הטקסט גרוע אזי הסימנים לא יעזרו. לכן מומלץ להימנע כמה שאפשר מסימני קריאה, ולשים אותם רק במקומות שממש חובה.

סימן תמיהה ?!

• ציון פליאה – מה?! זכיתי במקום ראשון?! איך?!
• ציון הסתייגות או שאלה מזלזלת – מה?! באמת?! אתה?!
• ציון של בלבול או חוסר הבנה ובקשה שיסבירו שנית – מה?! מתי?! איפה?!

פסיק ,

הפסיק הוא סימן הפיסוק הבעייתי ביותר וזאת מכיוון שיש בו הכי הרבה מקום לסגנון אישי והחלטות התלויות במשפטים ספציפיים. בגדול עדיף להיזהר מעודף פסיקים.

חובה לשים פסיק במקרים הבאים:

• בין פריטים ברשימה, מלבד לפני הפריט האחרון המצויין עם ו' החיבור. דוגמה: ראיתי את משה, דני, יצחק ומוקי הולכים ברחוב.
• בין חלקי משפט כולל (חלקים הממלאים אותו תפקיד תחבירי) ובתנאי שאין ביניהם ו' החיבור או מילת חיבור. דוגמאות: בכיתי, ביקשתי והתחננתי שאמא תתן לי שוקולד. \ רציתי לקנות חולצה אדומה, ירוקה או כחולה.
• בפנייה למישהו. דוגמה: דני, מה השעה? \ בוא הנה, דני!
• לפני ואחרי תמורה. דוגמה: המכונית של משה, סוברו אדומה שנת 97', עומדת למכירה. \ הנשיא של מיקרונזיה, מר חלוצינו מוקדינו, נאם בפני האו"ם. (אם התמורה קצרה מאוד יש לוותר על הפסיקים. למשל: השחקנית האגדית מונרו נמצאה מתה.)
• לפני ביטוי ניגוד. לדוגמה: למדתי למבחן, אך נכשלתי. \ לא הוא היה הרוצח, אלא השני.
• במשפטי הסגר. דוגמה: לשמחתי, קרה דבר נפלא. \ כידוע, מפורסמים הם אגואיסטים. (כאשר מופיע גם ביטוי ניגוד וגם הסגר, במיוחד אם אם המשפט קצר, אין לשים שני פסיקים. דוגמה: חששתי מהגרוע מכל, אך לשמחתי זה לא קרה. \ חששתי מהגרוע מכל, אך לשמחתי, דני הגיע והציל את המצב בקלות יתרה. \ חששתי שהעולם יתהפך וכולנו נמות בייסורים קשים בתוך דקות, אך לשמחתי זה לא קרה.)
• יש להפריד בפסיק משפטים מאוחים או מורכבים כאשר יש בהם נושא שונה, אלא אם הם קצרים מאוד. דוגמאות: ביום ראשון הלכתי לבקר חבר בירושלים ואמא שלי דאגה לי מאוד. \ ביום ראשון הלכתי לבקר חבר בירושלים, ואמא שלי דאגה לי מאוד והתקשרה אלי כל חמש דקות לברר אם הכול בסדר.
• להפרדת ציטוט במירכאות. דוגמה: "אני אוהב שוקולד," אמר דני, "ואתה?" (ניתן לרשום את הפסיק הראשון לפני או אחרי המירכאות, העיקר להישאר עקבי לאורך הטקסט.)

שימושים לא נכונים בפסיק

• אם הוא מפריד בין מילים המתייחסות זו לזו. דוגמה: לא – ראיתי את משה, ברחוב. \ לא- הקרקס, הנודד הגיע! \ לא- שמעתי, שהקרקס מגיע.
• אם הוא מופיע במקום לא נכון במשפט כמו למשל בין הנושא והנשוא. לדוגמה: לא- "האור הירוק ברמזור, אומר שמותר לעבור". כן – "האור הירוק ברמזור אומר שמותר לעבור"
• לא שמים פסיק לפני ש'… או באמצע חלקי ביטוי. אם הביטוי הוא "שמעתי ש…" אז אסור לשים פסיק באמצע כמו "שמעתי, שהוא נחמד." צריך פשוט "שמעתי שהוא נחמד." או אם הביטוי הוא "רמזתי ל…" אז אסור לכתוב "רמזתי, לדנה שתתקרב." אלא פשוט "רמזתי לדנה שתתקרב." וכן הלאה. דוגמה: לא- הלכתי לחנות וראיתי, שיש מבצע ממש מדליק שאני חייב להשתתף בו. כן – הלכתי לחנות, וראיתי שיש מבצע ממש מדליק שאני חייב להשתתף בו. (במקרה של "הלכתי לחנות וראיתי שיש מבצע." המשפט קצר מספיק כדי לוותר על הפסיק לגמרי.)

כעת אני מקווה שהחכמתם ושלא תעשו עוד טעויות פיסוק גדולות מדי!

בהצלחה!