אתמול בערב , אחרי יום ניקיונות סוער לפסח

וטקס חיפוש וביעור החמץ לאור הנר,

נשפכתי מול המחשב לזמן רגיעה,

צפיתי בסרטונים ביוטיוב, סטנדאפ, צחוקים…

והגיעה השעה אחת בלילה.

לא הייתי עייפה, והחלטתי להמשיך לכתוב (בעצם לשכתב ולערוך)

את הספר שלי עוד כחצי שעה.

מפה לשם, הלכתי למיטה ברבע לארבע בבוקר.

לפני שני לילות דווקא נכנסתי למיטה בשעה נורמלית,

אבל לא הצלחתי לישון כמעט כל הלילה בגלל נזלת.

עם זאת, כל אותו הלילה דמיינתי לי סצנות מספר אחר שאני  מתכננת לכתוב

(בעצם סדרת ספרים)

ונהניתי מכל רגע.

עכשיו ב"חג החירות" אתם בטח מקבלים מכל מני מקומות

הרהורים לגבי 'חירות – מהי?'

ואני אוהבת ומתחברת למשפט של ויקטור פרנקל בהקשר הזה,

תובנה שהגיע אליה על בשרו באושוויץ:

"נשארה רק "האחרונה בחירויות האדם" –

היכולת לבחור את עמדתו במערכת נסיבות נתונות."

או במילים אחרות:

יכולים לקחת מאתנו הכול.

את הרכוש שלנו, את אהובינו, את שמנו,

להחליט מה נעשה כל רגע ורגע, ואפילו יכולים לקחת את חיינו ממש,

אבל דבר אחד לא יכולים לקחת מאתנו

וזה את המחשבות שלנו.

המחשבות שלנו הם הרכוש היקר ביותר שיש לנו,

והם הרכוש היחיד שיישאר אתנו לנצח נצחים.

 

לכן, בדקו את עצמכם –

איך נראות המחשבות שלכם?

האם כיף לכם להישאר לבד עם עצמכם ועם מחשבותיכם?

אם יזרקו אתכם עכשיו לצינוק בלי כלום האם תשתגעו תוך רבע שעה בלי סמרטפון

או שיש לכם גישה לאינסוף עולמות, לאינסוף רעיונות ודמיונות?

 

האם המחשבות שלכם מרימים אתכם ומושכים אתכם קדימה

או דווקא מפחידים ועוצרים אתכם ממה שאתם יכולים להיות ולהגיע אליו?

האם אתם מגבילים את עצמכם עם מחשבות כמו 'אי אפשר כי…'

'אני לעולם לא אצליח X', 'אני לא מספיק Y בשביל…' ?

 

אני מאתגרת אתכם לקחת בחג הזה זמן לחשוב

האם המחשבות שלכם הן של עבד או של בן חורין?

האם אתם מוכנים ללכת במדבר ולצלוח קשיים

על מנת להגיע למקום שבו אתם רוצים להיות

או שאתם מעדיפים את המוכר והידוע, הבטוח והלא-מסוכן?

 

אם אתם רוצים באמת להפוך השנה מחובבנים לסופרים

אני מציעה שתתחילו כאן

 

אשמח לשמוע מה הפוסט הזה העלה בכם. השאירו תגובה!