בראש השנה אלוהים כותב בספרו את הפרק הבא של חיינו, ורק כעבור 10 ימים חותם את העניין. (בעצם, גמר החתימה הסופי הוא רק בעוד שבועיים נוספים, לאחר סוכות, בשמחת תורה.)
שימו לב לזה – בורא העולם, הכול יכול והכל-יודע, מקדיש זמן קבוע מראש בו הוא אומר לנו: "כן,  אכתוב הכול ביומיים של ראש השנה, אבל אני מקציב עוד זמן בשביל לשנות ולתקן." זה מפני שהוא מכיר בחשיבותה של עריכה. ואם הוא עצמו פועל כך, אנחנו הקטנים בוודאי שצריכים לנהוג כך גם.
כתיבה, טובה ככל שתהיה, זקוקה לעריכה.
אין ספר שיוצא לאור בהוצאה לאור שמכבדת את עצמה שלא עובר עריכה. כן, גם עמוס עוז, דוד גרוסמן, אשכול נבו וכל סופר וסופרת שתחשבו עליהם, עוברים עריכה. הם אגב, סביר להניח, מעריכים את העריכה יותר מכולם.

תמיד יש מה לתקן ולשפר. תמיד.

על כל כותב לקרוא שנית מה שכתב, לוודא שאין שגיאות כתיב, פיסוק ודקדוק , לוודא שהביע את הרעיונות שרצה להביע בדרך הטובה ביותר ושהקורא לא עלול להתבלבל ולהבין דברים אחרים, וכדומה. פעמים רבות זמן העריכה והשכתוב ארוך יותר משמעותית מאשר זמן הכתיבה. זאת כיוון שעולים לנו רעיונות חדשים, כיוון שכעת אנו רואים את הדברים בפרספקטיבה שונה (רואים את ההתחלה ואת הסוף טוב יותר מאשר קודם), כיוון שאנו נמצאים במצב רוח ומצב מושעות שונה מאשר היינו בזמן הכתיבה ועוד סיבות רבות.
ושוב, בואו ניקח דוגמה ממה שעושה אלוהים. הוא כותב בראש השנה ואז נותן לנו את האפשרות לשנות (ע"י תפילה, תשובה וצדקה, לפי המסורת). כך גם סופר צריך לנהוג – לכתוב את מה שרצה ואז לתת לאחרים, עדיף כמובן למישהו מקצועי, להציע הצעות לשכתוב ושינוי. זאת כדי שנקבל גם את הפרספקטיבה של מישהו חיצוני, שפחות קשור רגשית למה שכתבנו, שרואה את הדברים אחרת ולא יודע למה התכוונו מלבד הבנה של מה שנכתב בפועל.

אז שתהיה לכולם גמר חתימה טובה!
עדי