כשאתם ניגשים לכתוב ספר יש לחשוב על הנקודות הבאות:

• דע מנין באת
• דע לאן אתה הולך
• ודע בפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון

ואני אסביר.

דע מנין באת – מי אתה ואיפה אתה חי

אל תנסה להיות מישהו אחר או לחקות סגנון כתיבה של סופר שאתה אוהב. אל תנסה לכתוב על אמריקאים, אירופאים או סינים אם כל הקשר שלך לנ"ל הוא סרטים וטיול מאורגן קצר. הדברים האלה פשוט לא ייכתבו מספיק טוב או אמין כיוון שהם אינם שייכים לחומרי הנפש שלך.
לעומת זאת, התבונן בחייך שלך, התבונן סביבך. לכל אדם יש מספיק חומרים סביבו כדי לכתוב מליון ספרים. הבא לכתיבתך את מי שאתה ואת המקום והערכים עליהם גדלת, כי אין עוד אדם כמוך בעולם. לא היה ולא יהיה. נצל זאת.

דע לאן אתה הולך – איזה מין ספר אתה רוצה לכתוב

כאן אינני מדברת על המאמר "דע לאן אתה נכנס", אשר מתאר את שלבי תהליך הכתיבה, גם הוא חשוב מאוד לידיעה מראש, אך כאן, בבואך לכתוב ספר הכוונה היא אחרת.
'דע לאן אתה הולך' – הכוונה לתכנון מוקדם לגבי הספר המוגמר. חשוב איזה מין ספר אתה רוצה לכתוב. איזו אווירה הוא ישדר? איזה מסר הוא יעביר, אם בכלל? אילו חוויות ורגשות אתה רוצה לגרום לקורא? וכדומה. במיוחד אם אתה נוטה להתחיל לכתוב בלי לדעת לאן העלילה תתפתח ותוביל אותך, נסה בפעם הבאה להגדיר לעצמך מראש סיום כלשהו.
הדברים נכונים לא רק ברמת הספר כולו, אלא גם ברמת הסצנה. בכל סצנה שאתה עומד לכתוב, חשוב על השאלות נ"ל. מה אמור לקרות באותה סצנה? אילו רגשות היא אמורה להעלות? וכדומה

דע בפני מי אתה עומד לתת דין וחשבון- מיהו הקורא שלך

קודם כל, אתה עומד לתת דין וחשבון עם עצמך. האם תהנה לכתוב את מה שאתה הולך לכתוב? (בספר באורך מלא בוודאי שיהיו קטעים שלא תהנה לכתוב, אך מדובר בנושא הספר באופן כללי) האם זה נושא שמדבר אליך? שתהיה מסוגל לקרוא אותו שוב ושוב לצרכי הגהה ושכתובים רבים? כן או לא
שנית, חשוב על הקורא האידיאלי שלך – מיהו? מין? גיל? אדם ספציפי שאתה מכיר? האם הוא יהנה לקרוא את הספר? הנושא יעניין אותו? הכתיבה תרתק אותו? כן או לא
שלישית, חשוב על כלל הקוראים הפוטנציאלים. מצד אחד, האם הכול יהיה להם מספיק מובן? האם המשפט שכתבת הרגע עלול להיקרא באופן שיגרום לטעויות הבנה? מצד שני, אל תאכיל את הקורא בכפית. הוא לא אדיוט לגמרי אז אל תתייחס אליו כך ואל תסביר דברים מובנים מאליהם
ואחרונים חביבים – המבקרים. עליהם אל תחשוב בכלל. אתה כותב לקהל הקוראים ולא למבקרים. וחוץ מזה, הרי המבקרים גם ככה לא מבינים מהחיים שלהם…