כלל 0 – אין כללים, אבל צריך ללמוד אותם
אתם בוודאי תתקלו באתר זה ומחוצה לו בטיפים סותרים ושונים, וכמו כן, תראו שדברים מסוימים המומלצים לא לעשות מופיעים לעיתים ביצירותיהם של יוצרים מפורסמים ומוערכים .
חשוב לזכור שמדובר כאן באמנות. לא כל טיפ מתאים לכל סוגה ספרותית (ז'אנר), לא לכל אומן ולא לכל יצירה. לדוגמה השאלה – מה כדאי ללבוש: בגד ים או חליפה? ובכן, התשובה היא: תלוי לאן אתה הולך. אם אתה הולך לים עדיף בגד ים ולחתונה עדיף חליפה. כך גם בספרות. יש כללים שאין לעבור אותם (חולצת הוואי ומכנסיים סגולים עם נקודות צהובות) אבל גם להם לפעמים יש לעתים יוצאים מהכלל (מסיבת פורים). לכן לפי המטרה שאתה רוצה להשיג ביצירה, כך תשתמש באמצעים המתאימים.
אך כיצד תדע אילו אמצעים קיימים, ואיזה אמצעי משיג איזו מטרה?
בשביל זה צריך ללמוד את הכללים והטיפים. בדיוק כפי שבשביל לשיר טוב צריך ללמוד פיתוח קול, ובשביל לצייר טוב צריך ללמוד טכניקות שימוש בצבעים ומכחולים, כך גם בשביל לכתוב טוב על כל אחד ללמוד את טכניקות הכתיבה.
תראו, בסופו של דבר אתם אלה שמחליטים איך יצירתכם תיראה, אבל זכרו – זכותכם לכתוב איך שאתם רוצים, אבל זכותו של הקורא לא לקרוא זאת. לכן כדאי, לפחות בתחילת דרככם, לנסות לכתוב לפי הטיפים שתקבלו, ורק מאוחר יותר לצאת לדרככם שלכם. קודם תלמדו את הכללים, הקונוונציות (המוסכמות) ואיך לכתוב לפיהם, ואחר כך, אם תרצו, תוכלו לשבור את החוקים במודע, באופן שיתרום לסיפורכם ולא יפגע בו. בהצלחה!
כלל ראשון – קיראו הרבה, כיתבו הרבה
אין מורה טוב יותר מהנסיון. קיראו כמה שיותר ספרים, סיפורים קצרים ושירים מכל הסוגים והמינים, וקיראו עוד יותר את הדברים שכמוהם אתם רוצים לכתוב. קיראו יצירות אלה בעין ביקורתית. איך הם משתמשים במילים? איך הם משלבים רעיון? איך הם בונים דמות ועלילה? למה אתם אוהבים או לא אוהבים את היצירה הזו? וכו'. הקריאה תחדיר בכם אפילו באופן לא מודע כל מני קונבנציות של כתיבה, אוצר מילים רחב יותר, ניסוח משפטים טוב יותר ועוד.
בנוסף, כיתבו הרבה. לאנשים מסוימים הכי יעזור לכתוב כל יום כמה עמודים של סתם כל מה שיש להם בראש באותו הרגע ללא צנזורה. יש המעדיפים לעשות לעצמם אתגרי כתיבה (כעת אכתוב על החדר שלי. כעת אכתוב על בננה. כעת אכתוב על…), ויש כאלה שיכולים רק לכתוב את הסיפור שיש להם בראש ורוצה להיכתב. לא משנה מה, אבל תכתבו כמה שיותר.
ככל שתקראו ותכתבו יותר, באופן טבעי תהיו טובים יותר בזה, תחדדו את ראייתכם ושמיעתכם לזהות מה טוב ועובד ומה צריך לזרוק.
כלל שני – לימדו עברית
הכלים של הכותב הם השפה והמילים. לרוב הם אפילו חשובים יותר מהרעיון. אם יש לכם פאנץ'-ליין מדהים ומעולה, זה לא יעבוד אם הקוראים יפסיקו את קריאתם באמצע בגלל כתיבה לא מספיק טובה. לכן, השקיעו בהרחבת אוצר המילים שלכם ובלמידת כתיב, פיסוק וניסוח נכון. ובשום אופן אל תגידו: "אבל בשביל זה יש עורך לשוני". הטקסט שלכם לא יגיע לעורך אם הוא לא כתוב מספיק טוב. עורך לשוני אינו סופר צללים, ולא מתפקידו לכתוב לכם את הסיפור. אם תגישו להוצאה לאור משהו לא קריא, הוא לא יעבור. נקודה. גם אם זה הסיפור הכי מדהים שהומצא אי פעם.
כלל שלישי – אל תתאהבו במה שכתבתם
לנקודה זו יש שני רבדים. הרובד הראשון הוא ברמת הדמויות והעלילה. אם כתבתם את הסצנה הכי מדהימה של מרדף מכוניות, אבל העלילה מתרחשת דווקא בימי הביניים- מה לעשות, זה לא יעבוד. גם לא אם הגיבור יחלום על מרדף מכוניות בעתיד. הרובד השני הוא ברמת המשפט. אז יצא לכם משפט מדהים עם מטאפורה שלא מהעולם הזה – נפלא! אבל האם זה מתאים לאופן הכתיבה של יתר הספר?
בתהליך ההגהה חייבים לשנות ולמחוק. ככה זה. ואם משהו לא מסתדר או לא מתאים אז הוא חייב לעוף, ואסור לנסות להשאיר אותו בכוח רק כי אתם אוהבים את זה. אבל אל תדאגו, לא צריך להשמיד ולאבד לעד את הקטע הבעייתי. אפשר להכניס אותו לקובץ וורד מיוחד של קטעים לא קשורים, ואולי באחד הימים משהו יכנס ליצירה אחרת.
כלל רביעי – שלמות היצירה בתוכן וצורה
הספרות אינה עוסקת רק בתוכן הסיפורים או השירים, אלא (אפילו בעיקר) בצורה שלהם, באופן הכתיבה והעברת הרעיונות. השילוב בין התוכן לצורה הוא מה שעושה את היצירה.
אתן דוגמה מעולם אחר – הדיבור. כאשר אנו אומרים משהו, אי אפשר להתייחס לתוכן הנאמר בלבד, אלא גם לטון ולשפת הגוף. שני האחרונים הם אלה בעצם שגורמים לנו להחליט האם הנאמר היה רציני או בצחוק, אמיתי או שקרי, מכוון או אירוני, מתכוון לעצמו או מרמז למשהו אחר וכו'. למשל: 'יוסי, אתה כל כך חכם!' – האם זה נאמר בהתפעלות או בלעג?
כך גם עם ספרות. רק שבספרות אין לנו אפשרות להשתמש בטונים של דיבור. לכן הכתיבה שלנו חייבת להראות את טון הדיבור של הדמויות ושל המספר באופן אחר. בכתיבה עצמה. קטע מותח דורש כתיבה מותחת, קטע עצוב דורש מבנה עצוב, וכן הלאה. ואם יש פער בין הדברים גם הוא צריך להיות מכוון ושייך למסר הכללי.
דוגמה: אם תקראו את הכותרת העיתונאית הבאה: "ילד בן חמש התאבד בגן. יתר הילדים לא מפסיקים לבכות" – זה ישמע מזעזע. אבל אם תקראו את השיר:
'יונתן הקטן
התאבד היום בגן
וכולם נחרדו
ועליו בכו'
איש לעולם לא ימחה דמעה על קטע שכזה, כי הריתמוס שלו עליז לעומת תוכן עצוב, וזה הופך את השיר לפארודיה שחורה, למשהו גרוטסקי.
אז תמיד תדאגו שצורת הכתיבה שלכם תתאים לתוכן.