זהו פוסט לזכר אלו שהמשיכו לכתוב.
לא היה להם דבר, ובמקום להשיג עוד פירור אוכל הם בחרו להשיג נייר וכלי כתיבה.
לכתוב כמה מילים או לצייר.
לתעד.
להזכיר.
להאשים.
לזעוק.
להעז לקוות.
להותיר משהו אחריהם.
לחזק את עצמם ואחרים.
לשמור על שפיות. על צלם אנוש. על רוח האדם.
יהי זכרם ברוך.
זה פוסט גם שמוריד את הכובע ומנשק את ידיו
של כל מי שיצא מהתופת
וחזר אליה מרצונו
כדי לכתוב את מה שהיה
למען הדורות הבאים.
שתזכו לבריאות ואריכות ימים ונחת מהנכדים והנינים.
נ.ב – אתם יכולים ללחוץ על התמונה כדי להגדיל אותה ולקרוא את השיר