פוסטים

הצייר והביקורת

מעשה באמן צעיר, שסיים 5 שנים ארוכות וקשות של לימודי ציור ורצה לבחון את יכולותיו בתחום. הוא צייר ציור מושקע מאוד, הניח אותו על כן תצוגה באחד מהקניונים המקומיים, וכתב מתחת לציור:
"אני צייר מתחיל, ואני מעוניין לקבל ביקורת על הציור שלי. כל מי שרואה כאן בעיה, טעות בפרופורציה או במשחק הצבעים וכדומה – שייקח בבקשה את העט השחור שהשארתי למטה, ויסמן לי איקס על המקום הבעייתי".
למחרת חזר הצייר המתחיל לקניון ועיניו חשכו. בד הציור היה שחור כמעט לחלוטין מרוב סימני האיקסים שצוירו בכל מקום. בבושת פנים הוא הוריד את ציורו מהכן, יצא מהקניון וחשב לעצמו: "אין לי עתיד בציור".

הוא לקח את הציור למורה האהוב עליו ביותר מתקופת הלימודים וסיפר לו על הניסיון המר שעבר וכיצד הביקורת השלילית גרמה לו לפקפק ביכולתו ובכישוריו.

שאל אותו המורה: "האם תוכל לצייר ציור זהה לציור הזה?"
"בוודאי", ענה הצייר המתחיל, וניגש מיד למלאכה.

כעבור שלושה ימים הציור השני היה מוכן, זהה לחלוטין לקודמו. הצייר והמורה לקחו את הציור החדש, הניחו אותו על כן תצוגה בקניון אחר, והצייר החל לכתוב מתחת לציור את בקשתו. המורה עצר אותו, לקח את העט השחור וכתב מתחת לציור הודעת משלו, עם נוסח שונה במקצת:

"אני צייר מתחיל, ואני מעוניין לקבל ביקורת על הציור שלי. מי שרואה פה בעיה כלשהי, שירגיש בבקשה חופשי לתקן ולשפר את הציור בעזרת העט השחור שהנחתי למטה."

השניים יצאו מהקניון והמורה הנחה את תלמידו לחזור בעוד חודש ולראות את התוצאות.
האומן הצעיר לא הצליח להתאפק וכבר למחרת הוא חזר לקניון, אך הופתע לגלות שאף אחד לא נגע בציור. גם שבוע לאחר מכן אף אחד לא תיקן כלום, ואפילו אחרי שחיכה חודש שלם, האומן עדיין לא ראה שום תיקון או ביקורת על יצירתו.

האמן הצעיר חזר אל המורה שלו וסיפר לו ששום תיקון לא בוצע במשך כל החודש.
"אתה רואה?" אמר לו המורה, "להעביר ביקורת ולהגיד מה לא בסדר כולם יודעים, אבל לתקן ולשפר את היצירה שהכנת במו ידייך אף אחד אחר לא יכול. למד להתעלם מאנשים שרק מבטלים את מעשייך, והתייחס רק לאלו אשר יכולים גם ללמד אותך".

—-
אני מסכימה מאוד עם הסיפור והתובנה שלו, אבל מעניין שכשזה נוגע לביקורת על מה שכתבתם, אפילו את 'מה לא בסדר' רוב האנשים לא יצליחו לסמן לכם, אלא יגידו שהכול נהדר או יסמנו שגיאת כתיב קטנה ולא יראו שכל הפרק צריך להימחק או להיכתב מחדש.
אני ב'כתיבה טובה' עושה את כל המאמצים גם להצביע לסופר על הבעיות הגדולות והמשמעותיות בספרו וגם ללמד אותו למה הן בעייתיות וכיצד לתקנן. מאוד חשוב לי שהסופר יבין את הרציונל מאחורי התיקונים כדי שילמד וישתפר להבא. כך הוא לא רוכש ממני רק שיפור לכתב ידו, אלא גם שיפור למיומנותו כסופר.
אתם מוזמנים לשלוח אליי את ספריכם לקבלת חוות דעת מקצועית, עריכה וליווי בתהליכי הכתיבה ובחירת אופן ההוצאה לאור
באהבה
עדי
ktivatova@gmail.com

תוכנת מחשב שכותבת סיפורים

תוכנת מחשב שתכנתו חוקרים מאוסטרליה מייצרת משלים הגיוניים ל- 6 מוסרי השכל שונים: שכר ועונש, נקמה, חמדנות, גאווה, פזיזות וציפיות מציאותיות. ומציגה לדמויותיה 22 רגשות שונים.
עידן המשיח?
ובכן, עדיין לא כל כך מהר.
הסיפורים שהתוכנה מייצרת אמנם קוהרנטיים והגיוניים (איכשהו), אבל מבחינה ספרותית עדיין לא נחליף אותם בסיפורי המשלים הקודמים. למה?
הנה סיפור לדוגמה, שפטו בעצמכם (התרגום שלי):
פעם חיו דרקון, פיה ונסיכה. הדרקון שנא את הפיה.
בוקר קיצי אחד הדרקון נתן אוצר לנסיכה. כתוצאה מכך, לנסיכה היה אוצר. הנסיכה הרגישה שמחה שיש לה אוצר. הנסיכה הרגישה הכרת תודה כלפי הדרקון על שנתן לה את האוצר כי היה לה אוצר. הפיה והנסיכה התחילו לאהוב את הדרקון.
זמן קצר לאחר מכן הנסיכה הרגה את הפיה. כתוצאה מכך, הפיה מתה. הדרקון הרגיש שמחה על שהפיה מתה. הדרקון הרגיש הכרת תודה כלפי הנסיכה על שהרגה את הפיה כי הפיה הייתה מתה.
(הנה קישור למקור – כאן)
כן, גם אני חשבתי בדיוק ככה שקראתי את זה…
למי שלא הבין מה פה מוסר ההשכל מדובר בשכר ועונש. הדרקון מקבל שכר על שנתן לפיה את האוצר.

כל העניין הזה די מוזר לי בגלל שני דברים:
1. למה בעצם שתוכנת מחשב לא תוכל לייצר סיפור משל או מעשייה קוהרנטיים וטובים?
כבר במאה הקודמת היה חוקר פולקלור רוסי בשם ולדימיר פְּרוֹפּ שארגן את כל המעשיות בעולם לרשימה של 31 פעולות שמתרחשות תמיד במעשיות (לא בכל מעשייה מופיעות כולן, אבל תמיד יבואו באותו הסדר). כל מה שצריך זה שתוכנת מחשב תארגן אותם בצורה נכונה, נכניס לשם את דמות הגיבור והופ, יהיה לנו סיפור.
זה לא אמור להיות קשה כל כך, כך נראה לי.
ואולי דווקא כן?
אולי יש משהו בשפה, באופן החשיבה ובשילוב המדויק של המשפטים לכדי סיפור שהוא מעבר לבניית שרשרת מוטיבים? שיש בו משהו מהקסם של החשיבה והדמיון האנושי?

2. מוזר לי שהחוקרים בחרו להכניס רגשות. דווקא במשלים ומעשיות אין אזכור כלל למחשבות ורגשות. בכלל. תמיד. זה חלק מחוקי הז'אנר. ברגע שהם בחרו לכתוב משל ולהכניס אליו רגשות ברור שזה לא יהיה משל אמיתי והם כבר בדרך לקטסטרופה ספרותית.

בכל אופן, אם אתם רוצים ללמוד איך באמת בונים עלילה (ועוד הרבה דברים אחרים) הצטרפו אלי לקורס האינטרנטי "הפוך לסופר ב- 10 שעות"

אז מה דעתכם על התוכנה?