פוסטים

,

על כתיבה וחירות

אתמול בערב , אחרי יום ניקיונות סוער לפסח

וטקס חיפוש וביעור החמץ לאור הנר,

נשפכתי מול המחשב לזמן רגיעה,

צפיתי בסרטונים ביוטיוב, סטנדאפ, צחוקים…

והגיעה השעה אחת בלילה.

לא הייתי עייפה, והחלטתי להמשיך לכתוב (בעצם לשכתב ולערוך)

את הספר שלי עוד כחצי שעה.

מפה לשם, הלכתי למיטה ברבע לארבע בבוקר.

לפני שני לילות דווקא נכנסתי למיטה בשעה נורמלית,

אבל לא הצלחתי לישון כמעט כל הלילה בגלל נזלת.

עם זאת, כל אותו הלילה דמיינתי לי סצנות מספר אחר שאני  מתכננת לכתוב

(בעצם סדרת ספרים)

ונהניתי מכל רגע.

עכשיו ב"חג החירות" אתם בטח מקבלים מכל מני מקומות

הרהורים לגבי 'חירות – מהי?'

ואני אוהבת ומתחברת למשפט של ויקטור פרנקל בהקשר הזה,

תובנה שהגיע אליה על בשרו באושוויץ:

"נשארה רק "האחרונה בחירויות האדם" –

היכולת לבחור את עמדתו במערכת נסיבות נתונות."

או במילים אחרות:

יכולים לקחת מאתנו הכול.

את הרכוש שלנו, את אהובינו, את שמנו,

להחליט מה נעשה כל רגע ורגע, ואפילו יכולים לקחת את חיינו ממש,

אבל דבר אחד לא יכולים לקחת מאתנו

וזה את המחשבות שלנו.

המחשבות שלנו הם הרכוש היקר ביותר שיש לנו,

והם הרכוש היחיד שיישאר אתנו לנצח נצחים.

 

לכן, בדקו את עצמכם –

איך נראות המחשבות שלכם?

האם כיף לכם להישאר לבד עם עצמכם ועם מחשבותיכם?

אם יזרקו אתכם עכשיו לצינוק בלי כלום האם תשתגעו תוך רבע שעה בלי סמרטפון

או שיש לכם גישה לאינסוף עולמות, לאינסוף רעיונות ודמיונות?

 

האם המחשבות שלכם מרימים אתכם ומושכים אתכם קדימה

או דווקא מפחידים ועוצרים אתכם ממה שאתם יכולים להיות ולהגיע אליו?

האם אתם מגבילים את עצמכם עם מחשבות כמו 'אי אפשר כי…'

'אני לעולם לא אצליח X', 'אני לא מספיק Y בשביל…' ?

 

אני מאתגרת אתכם לקחת בחג הזה זמן לחשוב

האם המחשבות שלכם הן של עבד או של בן חורין?

האם אתם מוכנים ללכת במדבר ולצלוח קשיים

על מנת להגיע למקום שבו אתם רוצים להיות

או שאתם מעדיפים את המוכר והידוע, הבטוח והלא-מסוכן?

 

אם אתם רוצים באמת להפוך השנה מחובבנים לסופרים

אני מציעה שתתחילו כאן

 

אשמח לשמוע מה הפוסט הזה העלה בכם. השאירו תגובה!

"לא נהניתי היום בכלל!"

"לא נהניתי היום בכלל!"

אומרת לי הבת הסנדוויץ' מדי פעם.

לא ברור לי בכלל איך יצאה ממני ילדה כזו פסימית.

אני יושבת לידה על המיטה ומנסה לעזור:

"היה לך היום סנדוויץ' עם שוקולד, נהנית לאכול אותו, נכון?"

"קצת," היא בוכה.

"והיית אצל סבתא, זה היה כיף נכון?"

"כן, אז רק דבר אחד היה כיף היום!"

"ובגן, שיחקת עם חברות?"

"לא היה לי כיף בכלל כי תאיר אמרה שהיא לא חברה שלי לעולמים."

כך השיחה נמשכת.

"את יודעת מה?" אני אומרת, "אני נותנת לך אתגר למצוא מחר חמישה דברים טובים וכיפים שקרו לך."

"אבל מה אם אני אמצא רק שניים?"

ארררררררגגגגגגגגג!

חושבים שאתם שונים ממנה?

תחשבו שוב.

כמה פעמים אני שומעת את האמירות האלה של:

"אי אפשר להחזיר את ההשקעה של ספר"

"אי אפשר להתקבל להוצאה לאור גדולה במימון שלה ללא קשרים"

"שוק הספרים בעייתי"

ועוד ועוד אמירות פסימיות ומדוכאות שכאלה.

ומי שמסתכל על העולם כך – כך העולם שלו נראה.

וכל סופר ששובר את המצב הזה, במקום להוות הוכחה שאפשר אחרת

הופך להיות ה'יוצא מהכלל', ה'מזליסט' וכדומה.

חבר'ה,  תתעוררו!

אנחנו חיים היום בעידן הטוב ביותר לסופרים מאי פעם!

כל אחד מאתנו יכול להיות הוצאה לאור שלמה בעצמו בקלות,

יש לנו יכולת להגיע לקהל עצום בקצות האצבעות,

יש לרשותנו רשתות תקשורת בחינם כמו

תכנית טלוויזיה (יוטיוב), רדיו (פודקאסטים) ועיתון (פייסבוק ובלוגים)

שבהשקעת זמן ואולי עלות מינימלית להקמה אנחנו יכולים לנצל

כדי לקדם את עצמנו וספרינו.

היום קל מתמיד להגיע גם להוצאות לאור בחו"ל

ולבנות אימפריות,

כן, להרוויח מיליון שקל מהספר שלך זה לגמרי בהישג ידך!

מה צריך לעשות לשם כך?

1. להחליף דיסק במוח. להבין שזה אפשרי לגמרי

2. להיות מוכן להשקיע זמן, מאמץ וכסף כדי שזה יקרה,

3. להיות מוכן לצאת מאזור הנוחות שלך ולהיות מוכן לעשות דברים שמפחידים אותך,

ש'לא נעים' לך, כמו אשכרה לדבר עם אנשים ולהציג את עצמך

זה נכון לכל דבר בחיים. מי שמשקיע בעקביות ויוצא מאזור הנוחות שלו – מצליח בסופו של דבר.

והמלצה נוספת היא לדבר עם מי שכבר עשה את זה.

כי לשמוע את מי שכבר הצליח להגיע למקום שאתם רוצים

עוזר לכם גם להבין שזה אפשרי וגם ללמוד איך זה אפשרי.

רוצים לדבר אתי?

אשמח לעזור.

עדי

ktivatova@gmail.com

0523-394382

מוגן: קורס עריכה – שיעור 1א: מיינדסט

זהו פוסט מוגן ואין לו תקציר.