פוסטים

,

3 דרכים לכתוב ספר גם אם החיים שלכם משעממים כמו לצפות בצבע מתייבש

אם השאלה "מי אני בכלל שאכתוב ספר?"
מעולם לא עלתה בדעתך – סחטיין, סבבה,
אני מאשרת לך לסיים לקרוא כאן.

אבל אם כן –

אני רוצה לתת לך כמה מילות השראה ומוטיבציה. (לספר עסקי רדו לסימון למטה)
ובכן,
המחשבה "מי אני בכלל שאכתוב ספר?" נובעת בדרך כלל
ממבוכה על שאין לכם סיפור חיים משמעותי וקורע לב
שמצדיק עלילה אפית לספר.
אז אני רוצה לנפץ את המיתוס הזה בשלוש דרכים שונות:
1.

ראשית, לא חייבים שיהיה לכם סיפור חיים טרגי בשביל לכתוב ספר מעולה.
אפשר לדמיין ולהמציא מה שתרצו, לכתוב על עולמות אחרים, לכתוב על אנשים אחרים שכן היה להם כזה ועוד.
יוכי ברנדס לדוגמה טוענת שאין לה דמיון להמציא סיפורים ואין לה חיים מעניינים ולכן היא כותבת על אנשים אחרים ומכאן "מלכים ג'" ו"הפרדס של עקיבא" למשל.
אתם גם יכולים, כמו שחקנים, לתעל את הפחד שחשתם בילדותכם מול רעמים חזקים, אל סצנה בה הגיבור פוחד מקולות רקיעות הרגליים של מפלצת גודזילה ענקית. לתעל את כאב האובדן של הבובה האהובה שנשברה לסצנה בה ביתו של הגיבור נשרף כליל. לתעל את ההתרגשות והפחד מהלא נודע כשגיליתם שאתם בהריון ראשון אל סצנה בה הגיבור מתרגש ופוחד לפני אירוע משמעותי שעומד לקרות לו שלא התרחש בחיים שלכם עצמכם. הרגשות הן אותן רגשות. העוצמה משתנה קצת והתגובות יהיו שונות לדמויות שונות, אבל העיקרון הבסיסי דומה. זו הסיבה שאנחנו יכולים להזדהות עם רגשותיו של המלט שדודו רצח את אביו והתחתן עם אמו בלי שזה יקרה לנו אישית.
2.

שנית, ספר טוב לא חייב עלילה מסחררת, אלא כתיבה טובה,
וזו מושגת על ידי אימוץ, לימוד והטמעת אופן התבוננות ייחודי על העולם ושימוש בטכניקות ספרותיות שונות ובווירטואוזיות בלשון. את אלה אפשר ללמוד בסדנאות כתיבה ולהשתפר בהם.
מכירים את הביטוי "הוא יכול לשיר את ספר הטלפונים"? הכוונה היא שמישהו שר כל כך יפה עד שלא משנה כלל תוכן המילים, פשוט נפלא להאזין לקולו. כך גם בכתיבה. אם כתיבתכם תהיה פואטית, נעימה לאוזן וחודרת ללב – תוכלו לכתוב ספר שלם על קורותיכם ביום האתמול והוא יהיה נפלא.
הספרות אינה צריכה לספר רק על אירועים כמו שואה. להיפך. לפעמים סצנה שבה אימא מכינה סנדוויצ'ים לילדיה יכולה להיות כל כך טעונה, חזקה, מרגשת, מרתקת ועוצרת נשימה או לחלופין דווקא אירונית ומצחיקה עד דמעות. פשוט לימדו לכתוב טוב.
3.

שלישית, יש לכם סיפור חיים משמעותי. כן, גם לכם.
אין לי ספק בכך. אולי אין לכם פרספקטיבה לראות זאת, אבל אני מבטיחה לכם שבחייכם יש מספיק דרמה, קונפליקטים, קשיים, עצב, כעס, קנאה, עליות ומורדות, הצלחות ואכזבות בשביל למלא טרילוגיה לפחות.
אין עוד לאף אחד בעולם אותן טביעות אצבעות כמו שלכם. הגעתם לעולם כי החיים שלכם היו צריכים להתרחש, ולא היה ולא יהיה עוד אף אחד שיעבור בדיוק בדיוק את מה שאתם עוברים וחווים. אתם יצור חד פעמי ומיוחד ולכן גם הסיפור שלכם כזה.

אז יאללה,
תתחילו לכתוב.

———————————-
אם מדובר בספר עסקי,
אתם בטח נבוכים לגבי הרקורד שלכם,
עדיין אין לכם מספיק ניסיון או תעודות,
עדיין אין לכם רשימת תפוצה עצומה, עוד לא הופעתם מול קהל של 400 איש,
לא הופעתם בטלוויזיה וכדומה.

על כך אני אומרת – הפוך גוטה, הפוך!
הספר יכול לשמש אתכם כקרש קפיצה לכל הדברים הללו.
מי הכיר את רוברט קיוסאקי לפני ספרו "אבא עשיר אבא עני"?
רק אשתו והכלב בערך.
אז אל תהססו והתחילו לכתוב!

על ארבעה כותבים…

חכם – מה הוא אומר?

"האם המילה הזו מדויקת לתחושה שאני מנסה להעביר לקורא?"

"מתי יודעים שהסיפור גמור?"

הכותב החכם לומד מה שהוא רק יכול בספרות וכתיבה יוצרת, עורך מחקר על נושא ספרו, נעזר בעורך מקצועי ומנסה ליצור יצירה ברמה הגבוהה ביותר שהוא יכול.

רשע – מה הוא אומר?

"כל החברים אמרו לי שזה מצוין ושאני צריך להוציא את זה לאור."

"תגיד, מה הסלולרי של סטיבן שפילברג?"

הרשע, או יותר נכון – היהיר, בטוח שלמרות שלא למד דבר וחצי דבר על כתיבה, הוא כתב את יצירת המאה שתפורסם כטרילוגיה שתהיה רב מכר אדיר בכל העולם, תתורגם ל-70 שפות ויעשו עליה סרטים בהוליווד. לכל ביקורת תהיה לו תשובה (תירוץ), ויהיה צריך להתווכח אתו שעות כדי שהוא יתרצה ויאשר לעורך לתקן שגיאת דקדוק מביכה.

תם – מה הוא אומר?

"כתבתי ספר. מה עכשיו?"

התם בדרך כלל לא יודע כלום על התהליכים של הוצאה לאור. לרוב כיוון שהוא חדש בתחום. הטעות הנפוצה שעושה התם הוא לכתוב ספר ומיד לשלוח אותו לכל ההוצאות לאור שהוא מוצא. גם הספר לא עבר עריכה, וגם התם אינו יודע שיש הבדלים ענקיים בין סוגי ההוצאות לאור. כיוון שכך, הוא פעמים רבות נופל בפח של הוצאה לאור בעייתית שמנצלת את תמימותו וחלומו ומוציאה ממנו כספים רבים ללא תמורה נאותה.

וזה שאינו יודע לשאול –

נשאר במגירה.

נו, אז איזה כותבים אתם? אשמח לקרוא את תגובותיכם.

חג פסח שמח וכשר לכל עם ישראל!

עדי

מוד מעבדה

מוד מעבדה

דיברתי בכללי הבסיס על כך שאסור לנו להתאהב בטקסט שלנו

ההתאהבות בטקסט גורמת לנו:
א. להיות מאוד לא אובייקטיביים כלפיו
ב. לא להצליח לראות את טובת הטקסט בעריכה ושכתובים
ג. זה גורם לנפילה וכאב גדול כאשר לא מצליחים לפרסם או כאשר מבינים שהטקסט לא מספיק טוב כמו שחשבנו

השיטה הטובה ביותר להתמודד מול זה היא להיכנס מראש למוד מעבדה

עוד לפני הכתיבה אל תגידו לעצמכם שהנה אתם הולכים לכתוב עכשיו ספר, אלא הגידו לעצמכם שהנה אתם הולכים לעשות ניסוי מגניב בכתיבה ומעניין מה ייצא ממנו. הניסוי מראש לא אמור לצאת מה"מגירה". אפילו לא לבלוג שלכם או משהו כזה. אף אחד לא הולך לראות זאת ולכן תוכלו לכתוב ממש גרוע וזה לא ישנה.

במצב 'מעבדה' יש לכם חופש אדיר להתנסות בכל מני סגנונות כתיבה, כתיבה בגופים שונים (גוף ראשון, גוף שלישי), לעשות לעצמכם תרגילי כתיבה, לקחת את אותו סיפור לכתוב אותו מנקודות מבט של דמויות שונות, להתנסות בז'אנרים שלא כתבתם בהם עד היום ועוד ועוד, והכול ללא שום חשש או דאגה לגבי רמת הכתיבה. ואם במקרה ייצא משהו טוב ומעניין, פשוט העבירו אותו מתיקיית הניסויים שלכם לתיקיית הסיפורים, ועשו לו עריכה ושכתוב מתקדמים יותר.

ה"מעבדה" מאפשרת לכם לכתוב ללא לחץ, ונותנת לכם את המקום להתנסות בדברים חדשים בלי פחד מכישלון, בלי לחץ להצליח ובלי ציפיות גבוהות שמתנפצות ברוב המקרים. אתם תופתעו אילו דברים טובים ייצאו דווקא משם.


אני מאוד ממליצה להשתמש תמיד למוד מעבדה כאשר אתם מתחילים לכתוב משהו חדש, בין אם זה סיפור קצר, רומן או טרילוגיה חובקת יקומים. הכול מתחיל בניסוי קטן שלא באמת אמור לצאת ממנו משהו