פוסטים

,

על אלוהים ועריכה

בראש השנה אלוהים כותב בספרו את הפרק הבא של חיינו, ורק כעבור 10 ימים חותם את העניין. (בעצם, גמר החתימה הסופי הוא רק בעוד שבועיים נוספים, לאחר סוכות, בשמחת תורה.)
שימו לב לזה – בורא העולם, הכול יכול והכל-יודע, מקדיש זמן קבוע מראש בו הוא אומר לנו: "כן,  אכתוב הכול ביומיים של ראש השנה, אבל אני מקציב עוד זמן בשביל לשנות ולתקן." זה מפני שהוא מכיר בחשיבותה של עריכה. ואם הוא עצמו פועל כך, אנחנו הקטנים בוודאי שצריכים לנהוג כך גם.
כתיבה, טובה ככל שתהיה, זקוקה לעריכה.
אין ספר שיוצא לאור בהוצאה לאור שמכבדת את עצמה שלא עובר עריכה. כן, גם עמוס עוז, דוד גרוסמן, אשכול נבו וכל סופר וסופרת שתחשבו עליהם, עוברים עריכה. הם אגב, סביר להניח, מעריכים את העריכה יותר מכולם.

תמיד יש מה לתקן ולשפר. תמיד.

על כל כותב לקרוא שנית מה שכתב, לוודא שאין שגיאות כתיב, פיסוק ודקדוק , לוודא שהביע את הרעיונות שרצה להביע בדרך הטובה ביותר ושהקורא לא עלול להתבלבל ולהבין דברים אחרים, וכדומה. פעמים רבות זמן העריכה והשכתוב ארוך יותר משמעותית מאשר זמן הכתיבה. זאת כיוון שעולים לנו רעיונות חדשים, כיוון שכעת אנו רואים את הדברים בפרספקטיבה שונה (רואים את ההתחלה ואת הסוף טוב יותר מאשר קודם), כיוון שאנו נמצאים במצב רוח ומצב מושעות שונה מאשר היינו בזמן הכתיבה ועוד סיבות רבות.
ושוב, בואו ניקח דוגמה ממה שעושה אלוהים. הוא כותב בראש השנה ואז נותן לנו את האפשרות לשנות (ע"י תפילה, תשובה וצדקה, לפי המסורת). כך גם סופר צריך לנהוג – לכתוב את מה שרצה ואז לתת לאחרים, עדיף כמובן למישהו מקצועי, להציע הצעות לשכתוב ושינוי. זאת כדי שנקבל גם את הפרספקטיבה של מישהו חיצוני, שפחות קשור רגשית למה שכתבנו, שרואה את הדברים אחרת ולא יודע למה התכוונו מלבד הבנה של מה שנכתב בפועל.

אז שתהיה לכולם גמר חתימה טובה!
עדי

כתבנו בספר החיים – אלוהים כסופר והסופר כאלוהים

את המאמר הבא כתבתי לקראת ראש השנה הקודם (תשע"ב, 2011), אבל הרגשתי שהוא אישי יותר מאשר מאמרים עיוניים והסבריים אחרים באתר זה ולכן פרסמתי אותו בבלוג הישן שלי בתפוז. השנה החלטתי שמגיע לו להתפרסם גם כאן.

 

כידוע לכולם, אלוהים הוא סופר.
כיאה לבורא העולם הכל יכול הוא כתב את רב המכר הנמכר ביותר בהיסטוריה, ואין גבול לעומק ולפרשנויות שנכתבים עליו. עד היום ספרו נותן השראה בכל התחומים למן קטן ועד גדול. ובנוסף לאותו ספר תורה עתיק, אלוהים הוא הסופר שלנו בכל שנה ושנה.
לפי המסורת, בראש השנה כותב אלוהים את מה שהולך לקרות לכל אחד ואחד מאתנו. בעוד אנחנו משתגעים ושוברים את הראש איך נפגיש באופן אמין את שני קווי העלילה בספר שלנו, הוא מארגן מיליארדי קווי עלילה של מיליארדי בני אדם, באופן בו הכול מותאם ומתחבר באופן מדויק ומושלם לפי הסבר שהכי טוב ונכון לכל אחד.
אז איפה נכנסת כאן הבחירה החופשית?
ובכן, בדיוק כפי שאנו, הסופרים, בוראים את העולם הספרותי ונופחים חיים בדמויותינו, יש לנו (או לפחות מומלץ שתהיה לנו) תוכנית-על כאשר אנו באים לכתוב את ספרנו. אנו יודעים מי הדמויות, מה מצבן ההתחלתי ומה יהיה מצבן בסוף הספר, אך לאורכו אנו נותנים להן מעין יד חופשית להתנהג כרצונן.
כשעושים זאת נכון, מספרים סופרים רבים על מעקב מלא הפתעות ותדהמה למול מעשיהן של הדמויות, שלעתים לא מתנהגות כפי שציפינו ומתעקשות ללכת בדרכן.
כשעושים זאת מושלם, דרכן הייחודית והאינדיבידואלית של הדמויות מובילה אותן  בדיוק לתפניות, לטוויסטים ולשיאים שתכננו להן.
זה כל העניין. אם אנו מכירים את הדמות מספיק טוב, אנו יכולים לדעת מראש מה היא תבחר לעשות ברגע או מצב מסוים. כך גם הבורא, שהוא בוחן כליות ולב ומכיר אותנו יותר טוב מאשר אנו מכירים את עצמנו.
יש לנו בחירה חופשית. הוא פשוט יודע מה נבחר.

אבל עם זאת…

בכל זאת יש הבדל רציני בינינו לבין דמויות בספר והוא שאנו קיבלנו את האפשרות לעתור לסופר שלנו ולבקש ממנו לשנות לנו את הפרק הבא לטובה.
כמו כל ספר טוב, תמיד בכל פרק יהיה קונפליקט או מאבק, אבל אנחנו יכולים לשנות את ז'אנר הספר בו אנו נכתבים. ובמקום מחלות חו"ח, מאבקים עם בן הזוג או בעיות פרנסה, אנו מבקשים לשנות זאת למאבקים פנימיים כגון לנצור את לשוננו כש'ירדו' עלינו, להתגבר על כעס וקנאה, לתת עוד כמה שקלים לצדקה, להפסיק לעשן, לאכול יותר בריא וכדומה.
ברגע שאנחנו לוקחים על עצמנו מאבקים פנימיים כאלה, אנחנו לא נותנים לאלוהים סיבה לכתוב לנו מאבקים גדולים וחמורים יותר. החיים שלנו ייראו הרבה יותר טובים ונעימים, אם כי עדיין יהיה מעניין, קשה ומותח.
כמו כל ספר טוב.
ספר החיים.
אז אלה היו כמה מחשבות שלי לגבי בחירה חופשית וכתיבה. אשמח לשמוע תגובות שלכם.

שתהיה לכולכם שנה טובה ומתוקה
המון בריאות ואושר, פרנסה טובה,
השראה, כוח התמדה ואהבה,
וכמובן – כתיבה טובה!
עדי.