הצייר והביקורת

מעשה באמן צעיר, שסיים 5 שנים ארוכות וקשות של לימודי ציור ורצה לבחון את יכולותיו בתחום. הוא צייר ציור מושקע מאוד, הניח אותו על כן תצוגה באחד מהקניונים המקומיים, וכתב מתחת לציור:
"אני צייר מתחיל, ואני מעוניין לקבל ביקורת על הציור שלי. כל מי שרואה כאן בעיה, טעות בפרופורציה או במשחק הצבעים וכדומה – שייקח בבקשה את העט השחור שהשארתי למטה, ויסמן לי איקס על המקום הבעייתי".
למחרת חזר הצייר המתחיל לקניון ועיניו חשכו. בד הציור היה שחור כמעט לחלוטין מרוב סימני האיקסים שצוירו בכל מקום. בבושת פנים הוא הוריד את ציורו מהכן, יצא מהקניון וחשב לעצמו: "אין לי עתיד בציור".

הוא לקח את הציור למורה האהוב עליו ביותר מתקופת הלימודים וסיפר לו על הניסיון המר שעבר וכיצד הביקורת השלילית גרמה לו לפקפק ביכולתו ובכישוריו.

שאל אותו המורה: "האם תוכל לצייר ציור זהה לציור הזה?"
"בוודאי", ענה הצייר המתחיל, וניגש מיד למלאכה.

כעבור שלושה ימים הציור השני היה מוכן, זהה לחלוטין לקודמו. הצייר והמורה לקחו את הציור החדש, הניחו אותו על כן תצוגה בקניון אחר, והצייר החל לכתוב מתחת לציור את בקשתו. המורה עצר אותו, לקח את העט השחור וכתב מתחת לציור הודעת משלו, עם נוסח שונה במקצת:

"אני צייר מתחיל, ואני מעוניין לקבל ביקורת על הציור שלי. מי שרואה פה בעיה כלשהי, שירגיש בבקשה חופשי לתקן ולשפר את הציור בעזרת העט השחור שהנחתי למטה."

השניים יצאו מהקניון והמורה הנחה את תלמידו לחזור בעוד חודש ולראות את התוצאות.
האומן הצעיר לא הצליח להתאפק וכבר למחרת הוא חזר לקניון, אך הופתע לגלות שאף אחד לא נגע בציור. גם שבוע לאחר מכן אף אחד לא תיקן כלום, ואפילו אחרי שחיכה חודש שלם, האומן עדיין לא ראה שום תיקון או ביקורת על יצירתו.

האמן הצעיר חזר אל המורה שלו וסיפר לו ששום תיקון לא בוצע במשך כל החודש.
"אתה רואה?" אמר לו המורה, "להעביר ביקורת ולהגיד מה לא בסדר כולם יודעים, אבל לתקן ולשפר את היצירה שהכנת במו ידייך אף אחד אחר לא יכול. למד להתעלם מאנשים שרק מבטלים את מעשייך, והתייחס רק לאלו אשר יכולים גם ללמד אותך".

—-
אני מסכימה מאוד עם הסיפור והתובנה שלו, אבל מעניין שכשזה נוגע לביקורת על מה שכתבתם, אפילו את 'מה לא בסדר' רוב האנשים לא יצליחו לסמן לכם, אלא יגידו שהכול נהדר או יסמנו שגיאת כתיב קטנה ולא יראו שכל הפרק צריך להימחק או להיכתב מחדש.
אני ב'כתיבה טובה' עושה את כל המאמצים גם להצביע לסופר על הבעיות הגדולות והמשמעותיות בספרו וגם ללמד אותו למה הן בעייתיות וכיצד לתקנן. מאוד חשוב לי שהסופר יבין את הרציונל מאחורי התיקונים כדי שילמד וישתפר להבא. כך הוא לא רוכש ממני רק שיפור לכתב ידו, אלא גם שיפור למיומנותו כסופר.
אתם מוזמנים לשלוח אליי את ספריכם לקבלת חוות דעת מקצועית, עריכה וליווי בתהליכי הכתיבה ובחירת אופן ההוצאה לאור
באהבה
עדי
ktivatova@gmail.com

להפוך צפרדע לנסיך – קסם העריכה והשכתוב

בין אם אתם כותבים רומן, ספר עסקי, בלוג או רק סטטוסים בפייסבוק עדיין עריכה יכולה לשפר את הטקסט בעשרות מונים.
קבלו הסבר על סוגי העריכה הקיימים וטיפים לעריכה עצמית

אשמח לתגובות!
באהבה
עדי

,

האם נהנית היום?

הקטנצ'יק שלי בן שבעת החודשים נכנס היום לפעוטון.
הוא נהנה מאוד.
איך אני יודעת?
כי כשהגעתי לקחת אותו הביתה
הוא שכב על הבטן על שטיח הפעילות ושיחק בצעצוע,
אמרתי לו שלום, והוא חייך אלי, והמשיך לשחק.
הרמתי אותו, והוא חייך אליי, אמר לי משהו בג'יבריש
ואז כמעט קפץ מהידיים שלי לעבר הצעצועים שעל הרצפה.
הנחתי אותו שוב על הבטן, והוא חזר לשחק, מתעלם ממני.

כשאוהבים לעשות משהו
לא רוצים להפסיק,
ואם כן הייתה הפסקה אז שמחים לחזור.

גם אני נהניתי היום מאוד.
סוף סוף, לאחר 'חופשה' שבה כמעט ולא הצלחתי להגיע למחשב
חזרתי היום לעבוד וסיימתי עריכה שהתעכבה.
ווווואאאאאוווו! איזה כיף!

אני מקווה שגם אתם חזרתם לעבודה או ללימודים
בשמחה והנאה, התרגשות וציפייה.
אני מקווה שכמוני זה קורה לכם בכל יום ראשון.
תחושת ה"איזה כיף! חוזרים לעבודה!"

אבל אם מה שאתם עושים כיום לא מספק אתכם,
ואתם לא מאושרים ב- 100%
זה הזמן לחשוב מה אפשר לשנות, להוריד או להוסיף לחיים שלכם.

ולי יש הצעה:
אם אתם חושבים שתהיו מאושרים הרבה יותר, כמוני, לעבוד בעריכת ספרים
כתוספת הכנסה או כעסק, אני מגבשת קבוצה לקורס ייחודי בארץ
שבו אלמד את הסודות שלי והשיטות שלי לעריכה ספרותית
אכשיר עורכים ספרותיים ואעביר עבודה בתשלום לטובים.

כאן הפרטים על קורס העריכה
(הקורס מצוין לעורכים לשוניים שרוצים לקבל כלים לעריכה ספרותית)

אז שנה טובה, מהנה ומרגשת!
עדי

שלבי תהליך העריכה

**המאמר כתוב בלשון זכר, אך כמובן מתייחס לשני המינים**

מי שחושב שהוא יכול לכתוב משהו וזה מיד יהיה ראוי לפרסום – טועה בגדול! אין דבר כזה אפילו אצל הסופרים המפורסמים ביותר. בשירה, אמנם, ניתן למצוא דברים כאלה: שירים שנכתבו מתוך פרץ השראה ונכתבו באופן מושלם, אבל מצד שני על שירים רבים ישבו המשוררים שעות ושברו את הראש על כל פסיק ואות. במאמר הזה אנסה לסכם את כל תהליך ההגהה

שלב 1 – בדיקת איות ודקדוק ממוחשבת

מיד לאחר הכתיבה הראשונית, אם כתבת על דף הקלד את הטקסט למחשב. הקלדה זו יכולה להיות עוד שלב בשכתוב, ראה שלב 3. כעת הפעל בוורד את בודק האיות והדקדוק ועבור על הטקסט שלך. טקסט המשופע בטעויות כתיב והקלדה משאיר רושם רע ולא מקצועי, ואם ספרך נמצא על הגבול בין קבלה להוצאה לאור או לא, זה עניין שיכול להכריע לכאן או לכאן. השיטה הכי קלה ומהירה היא הבודק בוורד, אך זכור שהבודק אינו מסוגל לזהות טעויות כתיב אשר הופכות מילה אחת למילה נכונה אחרת. למשל אם כתבתם 'עם' במקום 'אם' או 'הרס' במקום' ארס', זה לא ייחשב לך כטעות. לכן, אל תסתמך עליו בלבד. אם אינך בטוח במשהו – פתח מילון או התייעץ עם מישהו.

שלב 2 – מנוחה

כעת הנח את כתב היד שלך בצד לכמה ימים (לכותבים מתחילים מומלץ אפילו לחודשיים!), ונסה אף לא לחשוב עליו. הרבה בעיות בהגהה מתפספסות מהסיבה שהכותב מכיר בעל פה את מה שהוא כתב וקורא מהזיכרון שלו ולא את מה שכתוב באמת.

שלב 3 – בדיקת טעויות ראשונית

חזור ליצירתך לאחר ששכחת את רוב מה שכתבת, וקרא אותה בעינים חדשות. נסה לקרוא אותה כאילו זו פעם ראשונה שאתה נתקל בטקסט הזה, כאילו אין לך מושג מי הן הדמויות או מה יקרה בסוף. אפשר אפילו לקרוא בקול רם כדי לראות איך הטקסט נשמע, והאם יש משפטים ארוכים מדי. חפש שגיאות כתיב, משפטים לא מובנים, חוסר הגיון או אמינות, בעיות בזמנים (למשל: קודם כתבת שהוא אוכל את הכריך ורק אחר כך שהוא מורח את הגבינה על הלחם ואוכל) ובעיקר, שאל את עצמך האם הדיבור וההתנהגות של כל דמות מתאימה לאופייה? מדוע הדמות עשתה מה שעשתה? ('כי ככה רציתי' או 'כי זה יותר מגניב' אינן תשובות נכונות. התשובה חייבת לבוא מאופייה של הדמות) האם העלילה הגיונית? מעניינת? חפש חורים וטעויות בעלילה

שלב 4 – למתקדמים, חיפוש מוטיבים

הגהה גבוהה יותר למתקדמים – חפש מוטיבים שחוזרים בטקסט או דברים שהיו יכולים להוות מוטיבים. האם המוטיב באמת תורם לסיפור? מעמיק את הבנת הקורא או מאפשר רובד נוסף של קריאה? האם הוא נחוץ לחלוטין? אם לא, הורד אותו וחפש מוטיב אחר. אם כן, בדוק האם הופעותיו אינן מוגזמות או פחותות מדי

שלב 5 – קריאה ביקורתית

קרא את הכול שוב. האם אתה מרוצה? האם אתה מרגיש שחסר משהו או שיש עודף ממשהו? האם אתה חושב שמה שיצא באמת תואם או טוב יותר ממה שרצית להביע? אם אינך מרוצה, נסה לשים את האצבע בדיוק על מה שמפריע לך ונסה לתקן זאת

שלב 6 – קבלת ביקורת מאחרים

תן את הטקסט לקריאה של חברים (כדי שיעלו לך את האגו) ולקריאה של אדם שאתה סומך על דעתו, כי הוא נותן לך ביקורת אמיתית

שלב 7 – הגהה נוספת ונוספת

חזור על כל השלבים שוב. ושוב. ושוב. ושוב. ועוד פעם אחרונה. ועוד פעם אחרונה ודי. ועוד פעם כדי להיות בטוח. ועוד פעם… עד שתהיה מרוצה לגמרי ויהיה לך מוצר מושלם. אה, אגב, ב'מושלם' הכוונה היא בדרך כלל או למצב בו אתה תקיא אם תקרא עוד מילה אחת מהסיפור הזה או למצב בו הסיפור הגיע למלוא הפוטנציאל שלו ואין לך יכולת לשפר יותר. אני לא זוכרת של מי האמירה הבאה ואם אני מצטטת נכון אבל נאמר שמפסיקים את ההגהה ומפרסמים את הספר כאשר אתה יודע שתתחרט על הספר רק קצת…

זה התהליך על קצה המזלג. אתם מוזמנים להשאיר שאלות והערות,

ואנסה להגיב בהקדם וגם להוסיף פוסטים מעמיקים יותר בנושא.

בהצלחה!

,

על אלוהים ועריכה

בראש השנה אלוהים כותב בספרו את הפרק הבא של חיינו, ורק כעבור 10 ימים חותם את העניין. (בעצם, גמר החתימה הסופי הוא רק בעוד שבועיים נוספים, לאחר סוכות, בשמחת תורה.)
שימו לב לזה – בורא העולם, הכול יכול והכל-יודע, מקדיש זמן קבוע מראש בו הוא אומר לנו: "כן,  אכתוב הכול ביומיים של ראש השנה, אבל אני מקציב עוד זמן בשביל לשנות ולתקן." זה מפני שהוא מכיר בחשיבותה של עריכה. ואם הוא עצמו פועל כך, אנחנו הקטנים בוודאי שצריכים לנהוג כך גם.
כתיבה, טובה ככל שתהיה, זקוקה לעריכה.
אין ספר שיוצא לאור בהוצאה לאור שמכבדת את עצמה שלא עובר עריכה. כן, גם עמוס עוז, דוד גרוסמן, אשכול נבו וכל סופר וסופרת שתחשבו עליהם, עוברים עריכה. הם אגב, סביר להניח, מעריכים את העריכה יותר מכולם.

תמיד יש מה לתקן ולשפר. תמיד.

על כל כותב לקרוא שנית מה שכתב, לוודא שאין שגיאות כתיב, פיסוק ודקדוק , לוודא שהביע את הרעיונות שרצה להביע בדרך הטובה ביותר ושהקורא לא עלול להתבלבל ולהבין דברים אחרים, וכדומה. פעמים רבות זמן העריכה והשכתוב ארוך יותר משמעותית מאשר זמן הכתיבה. זאת כיוון שעולים לנו רעיונות חדשים, כיוון שכעת אנו רואים את הדברים בפרספקטיבה שונה (רואים את ההתחלה ואת הסוף טוב יותר מאשר קודם), כיוון שאנו נמצאים במצב רוח ומצב מושעות שונה מאשר היינו בזמן הכתיבה ועוד סיבות רבות.
ושוב, בואו ניקח דוגמה ממה שעושה אלוהים. הוא כותב בראש השנה ואז נותן לנו את האפשרות לשנות (ע"י תפילה, תשובה וצדקה, לפי המסורת). כך גם סופר צריך לנהוג – לכתוב את מה שרצה ואז לתת לאחרים, עדיף כמובן למישהו מקצועי, להציע הצעות לשכתוב ושינוי. זאת כדי שנקבל גם את הפרספקטיבה של מישהו חיצוני, שפחות קשור רגשית למה שכתבנו, שרואה את הדברים אחרת ולא יודע למה התכוונו מלבד הבנה של מה שנכתב בפועל.

אז שתהיה לכולם גמר חתימה טובה!
עדי

, ,

הטעות הגורלית שעושים כותבים רבים

אם הווידאו לא עולה תוך כמה רגעים – לחצו כאן

,

איך סיפור נולד? על שירים, סיפורים ותינוקות

איך תינוק נולד? הרהורים לגבי ההבדל בין שירים, סיפורים ותינוקות

כולנו יודעים איך שיר נולד: "בהתחלה זה כואב, אחר כך יוצא החוצה וכולם שמחים, ופתאום, איזה יופי! הוא הולך לבד. איך שיר נולד? כמו תינוק." [הכבש השישה עשר \ יהונתן גפן]

יהונתן גפן, ככל הנראה בתור גבר, התייחס אך ורק לרגע הלידה עצמו. זה אולי מתאים ללידת שיר הנולד מתוך רגע השראה מרוכז וכואב וזהו זה, אבל ספר, ואפילו סיפור קצר זה 'סיפור' אחר לגמרי.

בתור אמא שילדה רק לפני שלושה שבועות את בתה השנייה (תמונות בפייסבוק) אני יכולה להעיד שהלידה עצמה היא החלק הקל. החלק הקשה יותר הוא הטיפול השוטף והחינוך היומיומי שנועד לעצב את הרך היילוד, לבנותו ולהפכו לאדם טוב, מנומס, נותן מעצמו, ומוצלח. אפילו עם הבנות המקסימות, הרגועות והממושמעות שלי זה עדיין דורש המון זמן, מאמצים והתעסקות.

כך זה גם עם סיפורים. ללדת אותם זה החלק הקל יחסית. פשוט לשבת ולשפוך את המילים על הדף. אבל כדי שהסיפור ייצא טוב ומוצלח דרושים הרבה יותר מאמצים והתעסקות. וכמו ששלב הלידה של תינוק קצר בהרבה משלב הטיפול והחינוך, כך גם שלב העריכה והשכתוב הוא בדרך כלל ארוך יותר משלב הכתיבה, וגם חשוב יותר בהרבה מובנים.

אז זיכרו – כמו שאין ילד שלא צריך לחנכו, כך אין סיפור שלא צריך עריכה.

שיהיה בהצלחה!

ההבדל בין עריכה לשונית לעריכה ספרותית

ההבדל בין עריכה לשונית לעריכה ספרותית

[youtube]http://youtu.be/7cyDqjT2R44[/youtube]
עריכה היא מאוד חשובה לפני שליחה להוצאות לאור, ובוודאי לפני הדפסה ומכירה
אך יש לשים לב להבדל שבין עריכה לשונית לבין עריכה ספרותית

עריכה לשונית מתמקדת בפן הלשוני. היא בודקת את נכונות הטקסט ע"פ כללי הדקדוק. תיקון שגיאות כתיב, פיסוק, תיקון ניסוחים עילגים וכדומה

עריכה ספרותית בודקת את כל האספקטים השונים של הטקסט הספרותי. האם הוא מעניין? אמין? מושך לקריאה? גורם אמפתיה? אילו מסרים הוא מעביר? האם שם הספר, החלוקה לפרקים ועוד מתאימים לתוכן? ועוד ועוד

עריכה לשונית מטה את הכף לטובת החלטות האקדמיה, ואילו עריכה ספרותית מעדיפה להשאיר את סגנון הכותב, גם אם מדובר ב"טעות קלה" או עילגות קלה, כל עוד זה תורם לאווירה, למסר, לאפיון הדמויות וכדומה

הבדל נוסף הוא תהליך העבודה. עריכה לשונית זוהי עבודה חד פעמית. שולחים את הטקסט לעורך ומקבלים אותו ערוך. לעומת זאת עריכה ספרותית זה תהליך ארוך של פינג-פונג בין העורך והכותב, בעל מספר שלבים של הערות, תיקונים וליטושים עד ששני הצדדים מרוצים ומרגישים שהספר הגיע למלוא הפוטנציאל

קבלת ביקורת מחברים

קבלת ביקורת מחברים

איך לקבל נכון את (חוסר) הביקורת של החברים לספר שלך?

הפעם אני רוצה להתחיל עם ציטוט. הציטוט הוא של סופר המדע-בדיוני אורסון סקוט קארד ("המשחק של אנדר") שאמר: הסופר הוא בר מזל, כיוון שהקורא תמיד לטובתו.

כאשר קורא לוקח ספר לידיו, הוא תמיד רוצה שהספר יהיה טוב ומעניין ומהנה. הוא מעוניין שהסופר יצליח בכתיבתו ומאחל לו שכתב ספר נהדר ומופלא. אף אדם לא ייקח ספר לידיו ויחשוב: הלוואי שהספר הזה גרוע, ושאני אסבול כל רגע מקריאתו ואאלץ לעזבו באמצע

כמובן שזה מצב מצוין וטוב לנו, הסופרים. מצב כזה בו הקורא רוצה להיות בעדנו, ומוכן לדמיין את מה שנגיד לו לדמיין, למלא בעצמו את כל הנקודות שלא כתבנו, לוותר לנו על שגיאת כתיב או משפט עילג וכדומה. אולם במצב כזה טמונה גם בעייתיות מסוימת.

כאשר כותב מתחיל, נותן את כתב ידו לקריאה של בני משפחה, חברים ומכרים אחרים, הם גם בעדו. כל כך בעדו עד שהם כבר אינם אובייקטיבים לחלוטין. הם מתעלמים מבעיות ניסוח, בעיות אמינות והגיון, ומבעיות בסיסיות שהם לא היו עוברים עליהם בקלות כזו אם היו לוקחים את הספר הזה מחנות הספרים. כך שבדרך כלל הסופר יקבל ממכריו תגובות אוהדות במיוחד כגון: "ספר מדהים!", "לא יכולתי להפסיק לקרוא", "אל תשנה שום דבר, זה מושלם!" וכדומה. חשוב לציין, שהחברים אינם עושים זאת בכוונה. הם לא אומרים לך שזה טוב כשבעצם הם חשבו שזה גרוע. זו אינה סיטואציה דומה לאמא שאומרת לבנה בן ה- 3 כמה שהציור שלו יפה, כדי שירגיש גאווה וביטחון עצמי, אלא מדובר בנטייה של אנשים באמת לאהוב ולהנות מכתב היד, למרות מגרעותיו.

ולא מדובר רק בחברים ומכרים. גם אם תתנו את כתב היד שלכם לזרים  מוחלטים, התגובות יהיו דומות. זאת בגלל האפקט הפסיכולוגי שעושה קבלת אוסף דפים, טיוטה, ועצם הרעיון שהם קוראים משהו שעדיין לא התפרסם ושיש להם את הכוח להביע את דעתם

התגובות האוהדות מאוד נעימות לנו לשמיעה, ותורמות רבות לביטחון העצמי שלנו ולהנאה מהכתיבה, אבל אם ברצונו להוציא את כתב היד מרשות החברים אל רשות כלל קוראי ישראל (והעולם, והדורות הבאים וה…) עלינו לקבל גם, ובמיוחד, הערות על הנקודות החלשות והבעייתיות שיש בספרנו.  ותמיד יש כאלה. תמיד. גם לסופרים המנוסים ביותר.
כך שלרוב, קבלת התגובות הטובות והמהללות דווקא פוגעות בכותבים, כיוון שהן מעודדות אותם להוציא סכומי כסף גדולים על הוצאה לאור של ספר לא מוכן, שלפעמים עם כמה שינויים קלים יכול להיות הרבה יותר טוב.

גם אני אישית קיבלתי פעמים רבות ביקורות מהללות מקרובים, ולאחר שהם קראו את כתב היד לאחר עריכה ותיקונים הם הודו שכעת זה באמת הרבה יותר טוב מקודם. ראיתי זאת גם אצל לקוחות רבים שאמרו לי שהם קיבלו ביקורות טובות ממכרים ומאנשים זרים, ועדיין לאחר עריכה, הם התפעלו בהתרגשות עד כמה הספר שלהם כעת הרבה יותר זורם וטוב.

אז הנה כמה המלצות לגבי דרך חקירת החברים בכדי להגיע קצת יותר לאמת שמתחת לפני השטח:

א. השתדלו לתת את כתב היד לקריאה לאנשים שלמדו ספרות, לכותבים אחרים, לאוהבי קריאה, ובוודאי לעורכים – אם אתם מכירים כאלו. זה לא בהכרח יביא להערות מעמיקות יותר (לפעמים דווקא אנשים כותבים נוטים לעודד ולטפוח על שכמם של חבריהם), אבל יש לזה סיכוי גבוה יותר.

ב. כאשר אתם נותנים את כתב היד למישהו, אל תתנו אותו בצורה של `הנה מה שכתבתי.` או של `אשמח לשמוע מה דעתך`, אלא בקשו ממנו מראש לקרוא בעין ביקורתית, ולחפש את הטעויות והפגמים שבספר. בגלל הנטייה להיות בעד הסופר, מאוד קשה לקורא לשים לב לפגמים, במיוחד כאשר עליו להיזכר בהם לאחר מעשה. חבל שתתקלו בביקורת במשפט סתום כמו `כן… היה משהו שהפריע לי… מה זה היה?` משפט שלא תורם דבר ורק מעצבן. אם מראש תבקשו מהם לסמן ולרשום את כל מה שמפריע להם במהלך הקריאה או לפחות לשים לב ולהתייחס למספר נקודות (דוגמאות להן תמצאו בסעיפים הבאים), הם יוכלו בקלות רבה יותר לשים לב אליהן במהלך הקריאה ולספר לכם לאחריה.

ג. אל תסתפקו בתשובה כללית כמו `מדהים! אהבתי מאוד.` נסו לחקור את חבריכם כמה שיותר. בקשו מהם לספר לכם את עלילת הספר בקצרה. זה יתן לכם אינדיקציה לגבי הבנת הקוראים את הסיפור, ויראה לכם מה הם חשבו שחשוב יותר ומה פחות. חיקרו אותם לגבי הנקודות שאהבו במיוחד. איזה קטע הם זוכרים במיוחד? עם איזו דמות הם הזדהו הכי הרבה? מה הם חשבו על מה שעשה הגיבור כדי לפתור את בעייתו? מה הם חושבים על הסיום? אילו ציפיות עלו בהם בזמן קריאת התחלת הספר? (שזה יהיה רומן רומנטי? ספר מתח? שיהיה לזה סוף טוב או רע? שזה הולך להיות משהו מקורי ומפתיע? וכו`) באילו קטעים הם צחקו? בכו? ועוד. שאלו אותם באופן ספציפי לגבי קטעים או נקודות שאתם לא הרגשתם שלמים אתם. חיקרו את חבריכם לגבי הרמה הלשונית, אופן הכתיבה ותהליך הקריאה שלהם. דוגמאות לשאלות: האם היו לדעתך יותר מדי תיאורים? האם הלשון הייתה גבוהה או נמוכה? האם קראת את הספר באופן רציף וזורם או שנתקעת במקומות מסוימים? אם כן, באילו מקומות? האם חזרת אחורנית לקרוא קטע מסוים שוב? איזה קטע ולמה (בשביל להבין משהו לא ברור או כי רצית להיזכר בפרט מסוים או סיבה אחרת)? האם היו קטעים שדילגת עליהם או רצית לקרוא מהר יותר ולהגיע לקטע אחר?

שאלו את חבריכם אילו קטעים היו הטובים ביותר ואילו הגרועים ביותר, ומה בקטעים הללו הופך אותם לכזה או כזה.

ד. הבינו שלא כל אדם יצליח לתת לכם תשובות באמת מועילות. פעמים רבות תיתקלו בשיחות כאלה:

-איזה קטע אהבת במיוחד?

-לא יודע, כל הספר היה מאוד יפה.

או

-מה בכל זאת היה הכי חלש?

-לא יודע. כלום. הכול היה מעולה

ה. מצד שני, הבינו שתשובות ותגובות רבות יגיעו מתוך העדפה אישית של הקורא ואינן תואמות לסיבה הספרותית של הדברים. לדוגמה:

אדם א`: התיאורים שלך היו נפלאים! רק חבל שלא תיארת יותר את המראה של הדמויות.

אדם ב`: דווקא היו לך הרבה תיאורים משעממים.

ו. כפי שהזכרתי, כדאי אפילו לבקש מהקוראים לספר לכם את הספר במילים שלהם. כך תוכלו לראות מה הם באמת הבינו מהסיפור. כמו שאמרנו בהתחלה, יש לקוראים נטייה למלא את החסר להם על פי דמיונם, ויכול להיות שהספר שקיבל תשבוחות גדולות הוא בכלל לא דומה לספר שאתם כתבתם.

ספר מצוין

עם איזו דמות הכי הזדהית?

עם האמא

איזו אמא? אין לי אף דמות של אמא.

מה, רונית היא לא אמא של דודי?

לא, היא אחותו…

אה! זה באמת הרבה יותר הגיוני עכשיו!

ז. כאשר כבר עולה איזו בעיה, נסו להוליך את הקורא להסביר לכם באופן כמה שיותר מפורט מהי הבעיה, ונסו לדלות ממנו רעיון לפיתרון. דעו שאם לקורא קשה לשים לב לבעיות, הרבה יותר קשה לו לחשוב על פיתרון ועל רעיונות לשינויים.

ח. בחנו את כל ההערות בתשומת לב אך בעירבון מוגבל. שימו לב לדברים הבאים:

א. הערות שחזרו אצל כמה קוראים

ב. מקומות בהם הייתם צריכים להסביר לקוראים מה קרה, למה קרה משהו או מי זה מי

ג. הערות לגבי חורים בעלילה

ד. שימו לב אילו סוגי הערות כל קורא נותן. אדם מסוים מתייחס למשל רק לפן לשוני ומצביע על טעויות כתיב והקלדה, ההוא טוב בזיהוי חורים עלילתיים, ההוא יודע לנתח טוב את הדמויות וכו`

ט. מיצאו את האנשים שבאמת תרמו לכם עם הערותיהם, וחיזרו אליהם בהגהות נוספות ועם הסיפורים הבאים. אם אין לכם כאלה במעגל החברים, צאו החוצה ומיצאו חברים כותבים חדשים. כמובן, שהערות החברים אינם יכולים למלא את מקומה של חוות דעת מקצועית של עורך ספרותי מיומן, אבל בתור שלב ראשוני זה מצוין.

בשורה התחתונה, אתם בעלי הסיפור ואחראיים עליו, ואתם מחליטים מה לקבל ומה לא. עם זאת, חשוב מאוד להיות פתוח ולהקשיב להערות של אחרים, להבין שאתם לא אובייקטיביים כלפי הספר שלכם ולפעמים בשביל טובת הספר צריך לעשות החלטות כואבות כמו להוריד קטע שאתם ממש אוהבים או לשנות משהו בצורה דרסטית.

בהצלחה!