,

מה צריך בשביל לכתוב ספר

בשביל לכתוב ספר ספר, ספר פיגוזי, ספר מדליק, ספר שיעורר בקוראים רצון להמשיך ולקרוא ולא לעזוב עד סיום הדף האחרון אתה צריך לפחות את הדברים הבאים:

1. זמן –  בשביל לכתוב את הספר

2. עין אחת, אצבע אחת ומחשב (גם אם כתבת על נייר תצטרך להקליד הכול למחשב כדי להדפיס ולשלוח להוצאות לאור או ישירות לבית הדפוס)

3. יכולת בסיסית בניסוח משפטים

4. ידע איך לבנות עלילה ולאפיין דמויות

5. הבנה בסיסית בנפש האדם ויכולת לשים את עצמנו בנעליים של אחר ולהבין מה אותו אדם היה עושה במצב מסוים

6. סבלנות – הרי הכתיבה דורשת זמן, כפי שאמרנו.

7. יכולת התמדה – 1000 התחלות של סיפורים לא שווים כמו סיפור קצר שלם אחד.

8. אמירה – תובנה או ביקורת כלפי משהו בחיים.

9. עוד זמן וסבלנות

10. עורך טוב – מומלץ עורכת ששמה מתחיל באות ע' (חחח…)

אז מה מהרשימה כבר יש לכם? ומה חסר?

אני מזמינה אתכם להסתובב באתר, ללמוד על כתיבה והוצאה לאור ולהשתפר בכתיבה עד שתוכלו להוציא לאור ספר מעולה!

, ,

איך אדע כבר עכשיו אם לספר יש סיכוי ואם שווה לי להמשיך לכתוב אותו?

שאלה מהקוראים:

"שמי… אני נמצאת בתהליך כתיבת ספר ומדי פעם מביאה פרקים לחברים שגם הם כותבים. הם אומרים שהכתיבה שלי טובה, שהרעיון מעניין, הדמויות טובות וכו'. זה לא שאין להם ביקורות – יש. יש דברים שצריך לשפר, יש סצינות לא אמינות, יש כמה דברים שאני עצמי עוד לא החלטתי לגביהם. אבל כל זה לא חשוב ואת הכל אפשר לתקן. הבעיה שאני לא יודעת אם לספר יש סיכוי (אחרי שאסיים לשכתב ולערוך כמובן). נכון שהם אומרים שהכל מעניין, אבל אני איכשהו מתקשה להאמין לאנשים שמכירים אותי במציאות. אני בטוחה שעורכים אמיתיים קשוחים באמת.
אז אני לא רוצה לסיים את הספר ולגלות שהשקעתי זמן והרבה מאמץ לחינם, הייתי רוצה שמישהו יגיד לי כבר עכשיו האם שווה להמשיך או שלא."

תשובתי:

שאלה מצוינת. בעצם שתי שאלות מצוינות.
כן, יש כאן בעצם שתי שאלות נפרדות שהתשובות עליהן יכולות להיות הפוכות. הראשונה היא "האם יש לספר סיכוי?" והשנייה היא "האם שווה לי להמשיך לכתוב ולערוך אותו?" בואו ניכנס לעומקה של כל אחת מהן.

האם יש לספר סיכוי?

אה… סיכוי למה? סיכוי להיות טוב? סיכוי להתקבל בהוצאה לאור גדולה במימון שלה? סיכוי להימכר ולהחזיר את ההשקעה? סיכוי להפוך לרב מכר? סיכוי שאדם אחד בעולם יאהב את הספר?
כשאתם תוהים אם יש לספר סיכוי עליכם להגדיר מהי המטרה שאתם רוצים להגיע אליה כי רק אז אפשר לחשב את הסיכוי להגיע אליה.
וזה הולך בערך ככה: הסיכוי להתקבל בהוצאה לאור גדולה שמממנת בעצמה את כל תהליך ההפקה הוא נמוך עד אפסי. לספרי ביכורים – כלומר לספר ראשון שמוציא סופר אנונימי – זה מתקרב יותר לאפסי מאשר לנמוך. אבל עדיין יש סיכוי. זה לא אפס מוחלט, ואם הספר שלכם באמת טוב, מקורי וייחודי יש מצב שיתקבל.
האם יש לספר סיכוי להימכר ולהחזיר את ההשקעה? זה כבר תלוי יותר ברמת הספר ואולי אף יותר מכך – ביכולת השיווקית שלכם. אם למשל יש להם הרבה חברי פייסבוק שעוקבים אחריכם ואוהבים את כתיבתכם יש לכם יותר סיכוי למכור גם להם וגם לאחרים ואפילו לממן דרכם את הספר שלכם מראש במימון המונים. באופן כזה תוכלו לראות אם יש ביקוש לספר במעגלים הקרובים לכם. (אם כי יש גם מכשלות אם עושים קמפיין מימון המונים לא נכון, אז מומלץ להתייעץ אתי או אם מישהו אחר שעשה קמפיין ויודע איך זה)
האם יש לספר סיכוי להיות טוב? אני לא יכולה לדעת כרגע. גם אם אקרא את הספר שלכם ויש לו פוטנציאל, הכול תלוי ביכולת שלכם לקחת את ההערות וההצעות וליישם אותם בטקסט בצורה טובה. יכול להיות שיגיע אלי כתב יד ברמה 7 ויישאר ברמה 7.5 ואילו כתב יד שיגיע ברמה 5 יעלה לאחר עריכה ל-9.
(סיוג – לספר הדרכה יש סיכוי הרבה יותר גבוה לכל הנ"ל)

האם שווה לי להמשיך לכתוב ולערוך את הספר?

אם הסיכוי לכל ספר שהוא נמוך עד אפסי כפי שראינו, מה הטעם להמשיך? מה הטעם בכלל לכתוב ספרים? עזבו את העניין המשונה הזה וצפו לכם בגמר 'האח הגדול'. אם אתם כותבים ספר רק בשביל החזרת ההשקעה אתם לא ממש סופרים, אתם יזמים עם סטארט-אפ די חסר סיכוי. (שוב, לספר הדרכה עסקי זה שונה כי הוא חלק ממערך היזמות והעסק – כאן תמצאו הדרכה על כמה עולה להוציא לאור ספר והאם זה שווה את הטרחה)
חשבו על זה כך: אם אצן ישאל את עצמו 'מה הסיכוי שלי לנצח בתחרות ולקבל מדליה? האם שווה לי להמשיך בריצה הזו?' הרי תענו לו מיד שהריצה אינה בשביל הניצחון, אלא בשביל הריצה עצמה וההשתתפות. שיש סיכוי שהוא ינצח אם הוא ימשיך להתאמן, אבל אין שום סיכוי שיצליח אם יפסיק לרוץ.
כך זה בדיוק גם בכתיבה. אז אולי הספר הזה לא יתקבל בהוצאה גדולה. אולי גם לא הספר הבא. אבל אם תפסיקו לכתוב אז בטוח לא 'תנצחו' לעולם ולא תגיעו לרמת כתיבה טובה מספיק.
אם אתם רוצים להגיע להישגים בכתיבה ולהוציא לאור ספרים טובים וראויים עליכם ללמוד ולהתאמן. חשוב לזכור שלא כל ספר שכותבים (או אפילו שעורכים עם עורך מקצועי) חייב לצאת לאור. יש הפרדה בין שלב הכתיבה והעריכה לבין שלב ההוצאה לאור. חשוב שתתאמנו בכתיבה. שתצליחו לסיים ספר עד הסוף למשל. עבודה עם עורך מקצועי מלמדת ה-מ-ו-ן גם אם בסופה תחליטו שהספר עדיין לא מוכן לצאת לקהל הרחב או שלא יהיו לכם האמצעים הכלכליים לכך. זה בסדר. זה בסדר לגנוז ספר. באמת. לא חייבים להוציא לאור כל טקסט שכותבים. האם האצן שקם היום בחמש בבוקר ורץ עשרה קילומטרים מסביב לשכונה "משקיע הרבה זמן ומאמץ לחינם"? לא! זה לא לחינם. הוא צובר ניסיון. כתיבת ספר שייגנז איננה לחינם. הספר תמיד יישאר אצלכם כמזכרת והכיף שצברתם בתהליך הכתיבה יחד עם הידע והניסיון שלמדתם וצברתם בתהליך יישארו אצלכם לתמיד.
ומצד שני, יכול להיות גם שבאמת אחרי עריכה תוציאו תחת ידיכם ספר שראוי להגיע לקהל הרחב.
לכן אני לגמרי בעד להמשיך לכתוב ולערוך את הספרים שלכם, גם אם הם לא מספיק טובים עדיין וגם אם אין להם סיכוי.

אבל בכל זאת, איך אפשר לדעת בקלות אם יש לספר שאני כותב עכשיו פוטנציאל להיות טוב?

ובכן, לספר הדרכה השאלה היא פשוטה: האם יש מספיק אנשים (עשרות אלפים ומעלה) שחייהם ישתפרו אם הם יקראו את הספר? אם כן – אל דאגה. קחו עורכת ספרותית טובה, עורכת לשונית טובה (או עורך) ומעצב טוב והספר יהיה טוב.
לגבי סיפורת העניין יותר חמקמק.
הדרך הכי קלה ופשוטה שאני מכירה כדי לדעת אם יש לספר שלכם פוטנציאל להיות טוב היא לקרוא את הספר "נכתב בטעות" ולבדוק בעצמכם אם נפלתם בטעויות נפוצות של כותבים מתחילים או לא, והאם נפלתם בטעויות שקל לתקן או שצריך לגנוז את כתב היד ולהתחיל משהו אחר מהתחלה.
אם תעבדו עם הספר תוכלו לדעת מהי רמת הכתיבה שלכם כיום והאם השתפרתם מבעבר (אם למשל היו טעויות שנפלתם בהן בעבר וכיום לא – אז השתפרתם) ומכאן תוכלו לדעת אם כדאי לכם להמשיך בכתיבת ועריכת כתב היד הספציפי או שעדיף לכם לגנוז אותו ולהתחיל משהו אחר מהתחלה, והפעם להתחיל טוב יותר.
אם אינכם רוצים לעבוד עם הספר (וחבל), אפשר לשלוח את התחלת הספר שלכם אליי. יש לי מחיר מיוחד לחוות דעת מקצועית על התחלה של ספר עד 50 עמודים + תקציר העלילה. פנו אלי ל- ktivatova@gmail.com
בהצלחה!
עדי

והנה שוב הקישור לרכישת הספר "נכתב בטעות"

,

3 דרכים לכתוב ספר גם אם החיים שלכם משעממים כמו לצפות בצבע מתייבש

אם השאלה "מי אני בכלל שאכתוב ספר?"
מעולם לא עלתה בדעתך – סחטיין, סבבה,
אני מאשרת לך לסיים לקרוא כאן.

אבל אם כן –

אני רוצה לתת לך כמה מילות השראה ומוטיבציה. (לספר עסקי רדו לסימון למטה)
ובכן,
המחשבה "מי אני בכלל שאכתוב ספר?" נובעת בדרך כלל
ממבוכה על שאין לכם סיפור חיים משמעותי וקורע לב
שמצדיק עלילה אפית לספר.
אז אני רוצה לנפץ את המיתוס הזה בשלוש דרכים שונות:
1.

ראשית, לא חייבים שיהיה לכם סיפור חיים טרגי בשביל לכתוב ספר מעולה.
אפשר לדמיין ולהמציא מה שתרצו, לכתוב על עולמות אחרים, לכתוב על אנשים אחרים שכן היה להם כזה ועוד.
יוכי ברנדס לדוגמה טוענת שאין לה דמיון להמציא סיפורים ואין לה חיים מעניינים ולכן היא כותבת על אנשים אחרים ומכאן "מלכים ג'" ו"הפרדס של עקיבא" למשל.
אתם גם יכולים, כמו שחקנים, לתעל את הפחד שחשתם בילדותכם מול רעמים חזקים, אל סצנה בה הגיבור פוחד מקולות רקיעות הרגליים של מפלצת גודזילה ענקית. לתעל את כאב האובדן של הבובה האהובה שנשברה לסצנה בה ביתו של הגיבור נשרף כליל. לתעל את ההתרגשות והפחד מהלא נודע כשגיליתם שאתם בהריון ראשון אל סצנה בה הגיבור מתרגש ופוחד לפני אירוע משמעותי שעומד לקרות לו שלא התרחש בחיים שלכם עצמכם. הרגשות הן אותן רגשות. העוצמה משתנה קצת והתגובות יהיו שונות לדמויות שונות, אבל העיקרון הבסיסי דומה. זו הסיבה שאנחנו יכולים להזדהות עם רגשותיו של המלט שדודו רצח את אביו והתחתן עם אמו בלי שזה יקרה לנו אישית.
2.

שנית, ספר טוב לא חייב עלילה מסחררת, אלא כתיבה טובה,
וזו מושגת על ידי אימוץ, לימוד והטמעת אופן התבוננות ייחודי על העולם ושימוש בטכניקות ספרותיות שונות ובווירטואוזיות בלשון. את אלה אפשר ללמוד בסדנאות כתיבה ולהשתפר בהם.
מכירים את הביטוי "הוא יכול לשיר את ספר הטלפונים"? הכוונה היא שמישהו שר כל כך יפה עד שלא משנה כלל תוכן המילים, פשוט נפלא להאזין לקולו. כך גם בכתיבה. אם כתיבתכם תהיה פואטית, נעימה לאוזן וחודרת ללב – תוכלו לכתוב ספר שלם על קורותיכם ביום האתמול והוא יהיה נפלא.
הספרות אינה צריכה לספר רק על אירועים כמו שואה. להיפך. לפעמים סצנה שבה אימא מכינה סנדוויצ'ים לילדיה יכולה להיות כל כך טעונה, חזקה, מרגשת, מרתקת ועוצרת נשימה או לחלופין דווקא אירונית ומצחיקה עד דמעות. פשוט לימדו לכתוב טוב.
3.

שלישית, יש לכם סיפור חיים משמעותי. כן, גם לכם.
אין לי ספק בכך. אולי אין לכם פרספקטיבה לראות זאת, אבל אני מבטיחה לכם שבחייכם יש מספיק דרמה, קונפליקטים, קשיים, עצב, כעס, קנאה, עליות ומורדות, הצלחות ואכזבות בשביל למלא טרילוגיה לפחות.
אין עוד לאף אחד בעולם אותן טביעות אצבעות כמו שלכם. הגעתם לעולם כי החיים שלכם היו צריכים להתרחש, ולא היה ולא יהיה עוד אף אחד שיעבור בדיוק בדיוק את מה שאתם עוברים וחווים. אתם יצור חד פעמי ומיוחד ולכן גם הסיפור שלכם כזה.

אז יאללה,
תתחילו לכתוב.

———————————-
אם מדובר בספר עסקי,
אתם בטח נבוכים לגבי הרקורד שלכם,
עדיין אין לכם מספיק ניסיון או תעודות,
עדיין אין לכם רשימת תפוצה עצומה, עוד לא הופעתם מול קהל של 400 איש,
לא הופעתם בטלוויזיה וכדומה.

על כך אני אומרת – הפוך גוטה, הפוך!
הספר יכול לשמש אתכם כקרש קפיצה לכל הדברים הללו.
מי הכיר את רוברט קיוסאקי לפני ספרו "אבא עשיר אבא עני"?
רק אשתו והכלב בערך.
אז אל תהססו והתחילו לכתוב!

,

שאלת קהל: שת"פים בין סופרים

דן שואל:

"האם יש דבר כזה של שיתוף פעולה בין סופרים?  יש לי רעיונות שופעים לספרים… אבל הכתיבה שלי צולעת… האם אפשר למצוא סופר שנשב לכתוב את הספר ביחד?"

ובכן דן, בהחלט יש דבר כזה. ישנם כמה אופנים בהם שתופי פעולה כאלה יכולים לקרות:

1. כתיבת צללים – אדם אחד שוכר את שירותיו של אדם אחר על מנת שיכתוב ויעלה על הכתב את רעיונותיו. שם המחבר המופיע על כריכת הספר הוא של המזמין, וסופר הצללים אינו מוזכר כלל. הבעיה- זה כלכלי רק אם מדובר בספר עסקי (שאמור להביא אליך לקוחות) או אולי בספרי ילדים קצרים או אם אתה פוליטיקאי או סלבריטאי אחר שעצם שמך הכתוב על הספר יביא למכירות.

2. שני סופרים (או יותר) הכותבים כל אחד חלק אחר בסיפור לסירוגין. למשל הספר "השפעה בלתי הוגנת" הוא רומן מכתבים בין אישה לגבר ובו רונית מטלון כתבה את מכתבי האישה ואריאל הירשפלד את מכתבי הגבר. הנה קישור לכתבה על תהליך הכתיבה ומאחורי הקלעים של השפעה בלתי הוגנת. במקרה שלהם, כמו אצל רבים אחרים, זה החל כתרגיל או ניסוי. לא הייתה עלילה מתוכננת והספר התקדם לפי הכתיבה כשהיא עוברת לסירוגין מאחד לשני.

3. כמה סופרים (בדרך כלל מספר גבוה יחסית) הכותבים כל אחד את החלק שלו. גם אלה בדרך כלל מתחילים כניסויים שחלקם מספיק טובים לצאת לאור. במקרים אלו העלילה מתוכננת מראש ומחולקת בין הכותבים וכל אחד כותב את הפרק או הפרקים שנפלו בחיקו. כך אפשר לבנות ספר עם עשרה או חמישים כותבים שונים שכל אחד יודע מה אמור לקרות בפרק שלו. בדרך כלל כל אחד יכתוב מנקודת מבט של דמות אחרת כדי לחפות על חוסר העקביות ברמת וסגנון הכתיבה.

4. שני סופרים (או יותר) הכותבים ספר יחד. למשל הספר "בשורות טובות" של טרי פראצ'ט וניל גיימן. הנה המלצה מעניינת שכתבו עליו. בספרים אלה כל כותב עובר על מה שכתב השני והתיקונים והשינויים מתערבבים עד לרמה שהם עצמם כבר לא בהכרח זוכרים מי כתב מה או מי העלה איזה רעיון. דוגמה מעט שונה היא של בנו של פרנק הרברט מחבר "חולית" והמשכיה, בריאן הרברט, שרצה להמשיך את סדרת ספרי חולית וכתב סדרת פריקוול (המתרחשת לפני אירועי הספר המקורי) בעזרתו של הסופר קווין אנדרסון. דוגמה לספר עסקי שכזה הוא "הלב – המדריך המלא לבריאות ולשיקום" שכתבו אופיר פוגל (שערכתי לו את ספרו החדש "לרקוד בגיל 100, לחיות טוב עכשיו") ופרופסור קרסו.

יישום

בשביל ליישם דבר כזה כדאי למצוא ולבחור סופרים שאתם מתחברים לכתיבה שלהם ולצורת החשיבה שלהם וכאלה שאתם מסתדרים אתם טוב ברמה האישית. מומלץ ליצור מראש הבנות בכתב לגבי חלקו של כל אחד בסיפור ובזכויות היוצרים של היצירה הסופית על מנת למנוע ריבים אחר כך.

5. שילוב כותבים אחרים בתשלום (!) – זהו מודל שיתוף פעולה מעניין שמתרחש בספרים עסקיים. הרעיון הוא כזה: מישהו משלם לי כדי לכתוב פרק בספר שלי ולקבל קרדיט. למשל אם הספר שלי עוסק בזוגיות ואחד הפרקים הוא תקשורת מקרבת, אני יכולה להציע למומחה בתקשורת מקרבת לכתוב את הפרק בנושא ולעתים אף לשלם לי כדי שאכניס את הפרק שלו לספר שלי. אני מקבלת חלק ממימון הפקת הספר מראש ועוד אדם עם אינטרס לשווק ולמכור את הספר שלי, המומחה מקבל את היוקרה על שהוציא ספר ועושה זאת במחיר נמוך מאוד יחסית לעלות הוצאת ספר וגם מקבל פרסום בכל מקום שהספר מופיע. בספרים ספרותיים נראה את המודל הזה באוספי סיפורים קצרים בהם הכותבים עצמם מחויבים לרכוש כמות מסוימת של ספרים תמורת פרסום סיפורם באנתולוגיה.

6. עזרה הדדית בהערות והצעות לשיפור. כאן הסופר השני או הסופרים הנוספים אינם חלק מכתיבת הספר ממש, אלא הם קבוצת קוראי בטא שקוראים את הטקסטים זה של זה, מעירים ומציעים הצעות לשיפור. זו עזרה חשובה שסופרים יכולים לתת זה לזה.

בסדנה שלי "כותבים רומן ביחד" כל המשתתפים תומכים זה בזה ונותנים משובים זה לזה, בנוסף לקבלת המשוב המקצועי האישי ממני, הידע התאורטי בכתיבה שתקבלו והספר שתכתבו.
מספר המקומות מוגבל! מהרו להירשם!

בהצלחה!

"בחיים שלי לא קרה שום דבר דרמטי"

"אני רוצה לכתוב רומן,"
אמרה לי אישה מבוגרת בפגישת יעוץ השבוע,
"ואני יודעת שרומן ראשון מבוסס לרוב על תכנים אוטוביוגרפיים,
אבל החיים שלי היו סתמיים ורגילים ואין בהם שום דבר דרמטי."

 

אמרתי לה שאין דבר כזה חיים שאין בהם שום דבר דרמטי.
היא התחילה לספר לי על חייה
ותוך שלושה משפטים בערך הגענו לנושא דרמטי מאוד
וככל ששמעתי עוד מסיפור חייה כך נפער פי.
האישה הזו יכולה להגיד הכול על החיים שלה, מלבד שהם רגילים.
אני כמובן מנועה מלציין פרטים,
אבל מדובר בין היתר במגורים בחו"ל במקום לא סטנדרטי,
ובעיקר בתחושה פנימית דרמטית שאפשר לעשות אתה מטעמים בספרות.
בסיכום הפגישה העברתי לה 4 אופציות לרומנים שונים המבוססים על חייה.

 

אחת התכונות החשובות של סופר היא היכולת לזהות את הדרמה והקונפליקט והעניין
שנמצא בכל סיטואציה (או הדרמה שיכולה להיות).
צ'ארלי צ'אפלין אמר שהחיים הם טרגדיה בתקריב וקומדיה בצילום מרחוק.
כאשר אנחנו חיים את חיינו, אנו רואים אותם מכיוון אחד וממרחק רגיל.
דברים רבים אנו לוקחים כמובנים מאליהם, בעוד הם יכולים להיות מרתקים ביותר כשאחרים יקראו עליהם.
נסו תמיד להביט על דברים מנקודת מבט רעננה, מהצד, בתקריב או מרחוק יותר.
פתאום חייכם ייראו שונה.
פתאום הריב עם החותנת ייראה אחרת לגמרי. פתאום היחסים עם הילדים יהיו מכרה זהב לחומרים לספר,
פתאום מסע קניות רגיל בקניון יקבל משמעות הרת גורל.
מצד אחד, יש בחיינו תמיד הרבה יותר קונפליקטים ודרמות ממה שאנחנו שמים אליהם לב.
מצד שני, גם בדברים הקטנים והיומיומיים, ברגע שאנו מתמקדים וכותבים על משהו ומתארים אותו, אנחנו גם נותנים לו משמעות וחשיבות.
הספר "קול צעדינו" של רונית מטלון למשל פותח בתיאור של הקליקים שעושים נעליה של דמות האמא. ועצם ההתמקדות בצעדים הופכת את העניין הכל-כך שגרתי ופעוט לחוויה ספרותית מעוררת רגשית.

אז זיכרו –
1. יש לכם בחיים חומר אינסופי לכתיבה. המון דרמה ועניין

2. אין נושאים לא מעניינים. יש רק כתיבה מעניינת או לא מעניינת.

 

אשמח לשמוע איפה זה תופס אתכם. מזדהים?

 

איך להתמודד עם כישלון גדול ועם הצלחה מסחררת

הרצאת TED של הסופרת אליזבת' גילברט, מחברת "לאכול, להתפלל, לאהוב" מספרת על הכישלונות הספרותיים הרבים שהיו לה לפני הצלחת הספר ועל ההרגשה לאחר ההצלחה העצומה, ואיך מתמודדים עם שני המצבים הקיצוניים הללו בדיוק באותו האופן.

שימו לב שאליזבת לא הפכה לסופרת רק אחרי פרסום "לאכול, להתפלל, לאהוב". אז רק העולם גילה שהיא סופרת, אבל היא הייתה סופרת כבר מגיל צעיר. היא סופרת מכיוון שהבית שלה הוא הכתיבה. מכיוון שהיא כותבת וכותבת לא משנה מה קורה לסיפוריה. וזו הסיבה שלבסוף היא גם הצליחה.
זה כל העניין. להמשיך לכתוב, לצבור ניסיון ולהשתפר עוד ועוד עד שמצליחים.
אם גם הבית שלכם היא הכתיבה, בואו ללמוד איך להפוך לסופר ב- 10 שעות  – קורס אינטרנטי בעזרתו תתחילו לחשוב כמו סופרים ולכתוב באופן קבוע עד להצלחה שלכם ולאחריה!

מה מאמן כדורגל יכול ללמד אותנו על כתיבה?

העבירו אלי במייל סטטוס שכתב איתן עזריה בפייסבוק שלו השבוע.

למי שכמוני לא שמע עליו עד לרגע זה, איתן עזריה הוא מאמן פסיכולוגי,
והקבוצה שאימן זכתה בגביע המדינה.
אני רוצה לחלוק אתכם את הסטטוס כי אני חושבת שיש הרבה
מה ללמוד מהטקסט הזה על הצלחה. תחליפו את המילה "כדורגל" בסעיף 8 ב"כתיבה"
זה הסטטוס:
מחשבות אחרי הגביע.
הנה 10 עקרונות הברזל שליוו אותי מהגביע הקודם לפני 10 שנים כשחקן,
לגביע אתמול כיועץ מנטאלי. ומעכשיו הם גם שלכם:
1. לעולם אל תוותר על החלום שלך – הוא לא כזה קשה להשגה,
אתה פשוט עושה ממנו יותר ממה שהוא.
2. אל תקשיב לעצמך יותר מדי,
אתה לא תמיד צודק כשאתה חושב שאתה לא מסוגל!
3. תהיה קיצוני, שאפתן והזוי –
אנשים הגיוניים לא מגיעים לשום מקום בחיים.
4. תתאהב בחוסר ודאות – שם נמצאות הזדמנויות הפריצה הכי גדולות שלך בחיים.
הסיכוי הכי גדול שלך להצליח נמצא בתוך הדבר שאתה הכי מפחד ממנו.
5. תתמקד תמיד במה שאתה רוצה להשיג – ולא במה שאתה פוחד שעלול להשתבש.
(נכון, אם תתמקד בהצלחה לא בטוח שתמיד תצליח, אך אם תתמקד בכישלון אז בטוח שתתרסק)
6. איכות החיים שלך תלויה ביכולת שלך לתת, ולא ברצון שלך לקבל.
לעזור למישהו אחר להצליח, תמיד יותר מרגש מלעזור לעצמך להצליח.
7. לרצות להיות מושלם זה הסטנדרט הכי נמוך של מדע ההצלחה –
כי הפרפקציוניסט תמיד ימצא בעצמו איזה ״פאק״ שיגרום לו להרגיש שהוא לא מספיק טוב.
אל תיכנס לשם, צא לדרך, שאף לטעות כמה שיותר, כישלון הוא השלב הכי חשוב בדרך לניצחון.
8. כדורגל לא בונה אופי – כדורגל חושף אופי.
את האופי תבנה בשקט כשאף אחד לא מסתכל עליך.
9. דאג למצוא (היום) מישהו שמאמין בך יותר משאתה מאמין בעצמך,
אתה תזדקק לו יותר ממה שאתה חושב.
10. חפש תמיד להיות בסביבה של אנשים טובים ממך,
הם ישפרו אותך בלי שתתאמץ.
(״אם תלך לישון עם כלבים תתעורר עם קרציות,
אם תסתובב עם נשרים – לא תהיה לך ברירה אחר לעוף״).
תודה על הרוח שלכם שחיזקה אותי להמשיך להאמין במה שאני עושה.
יום חזק חברים!
-איתן

מקסים, נכון?
אני כל כך מסכימה עם דבריו.
האמת שהסטטוס הזה הגיע אלי ממש בזמן.
בדיוק כשאני עובדת על הדרך הטובה ביותר להסביר לכם שהכול בראש, ושלהיות סופר
זה לא עניין של כמה ספרים הוצאת לאור,
אלא עניין של מיינדסט, הלך רוח, תפיסה עצמית והתנהלות יומיומית.
ביום שני הקרוב בבוקר אני מתחילה להכשיר כמה חבר'ה מצוינים לעבודה בתחום הכתיבה והעריכה,
ומיד אחר כך, ב- 15.6 אפתח קורס מיוחד לכותבים מתחילים ששמו:
"הפוך לסופר ב- 10 שעות"
קורס אינטרנטי שייתן לכם את כל מה שאתם צריכים כדי להיות סופרים.
ובשבועיים הבאים הוא במכירה מוקדמת.

10 המכות של הסופרים

  1.  דם יזע ודמעות – המאמץ שבכתיבה עצמה
  2.  צפרדע – להפוך את הכתב היד הצפרדעי שלנו לנסיך זהו קושי העריכה והליטוש (תנו לי לעזור לכם בזה)
  3.  כינים – תלישת שיערות, כסיסת ציפורניים והלחץ שבשליחה להוצאות לאור וציפייה לתשובה
  4.  ערוב – ההוצאות לאור הנצלניות האורבות לנו ורוצות לנצל את חלומנו
  5.  דבר – הקושי לדבר, ליחצן ולשווק את הספר שיצא לאור
  6.  שחין – מה שאנו מרגישים כשמקבלים ביקורת קשה על מה שכתבנו
  7.  ברד – חוקים שנופלים עלינו מלמעלה ועוזרים רק לסופרים מפורסמים. ראה ערך 'חוק הסופרים'
  8.  ארבה – מבצעי ארבע במאה (שכבר לא יהיו בגלל חוק הסופרים, כלומר שנמכור עוד פחות ספרים מאשר קודם. אולי למכה הזו צריך לקרוא "מעט") או פשוט ההיבלעות של הספר שלנו על המדף מרוב ספרים וכותרים חדשים שיוצאים לאור מדי יום
  9.  חושך  בעיניים– מה שאנו מקבלים כשאנו רואים כמה בעצם הרווחנו מהתמלוגים
  10. מכת בכורות – הקושי להתנער מספר ראשון (בין אם הוא היה טראומטי או הצליח מעבר למצופה) ולכתוב ספר שני מוצלח עוד יותר

מאחלת לכם שתצליחו להתמודד עם כל המכות הללו, להוציא ספר ברמה גבוהה ולהרוויח ממנו בכבוד, אבל כל עוד עוד אנחנו מרוצים מהספר שלנו – דיינו.

להעז!

להעז, זה סוד הנצחון בספרות, כשם שזה במהפכה ובאהבה
[היינריך היינה]

העזו!
העזו לכתוב גם שאין סיכוי לפרסם או להרוויח.
העזו לכתוב גם כשאומרים לכם שזה בזבוז זמן.
העזו לכתוב כל מה שעולה בדעתכם.
העזו לכתוב את הדברים הקיצוניים ביותר, האפלים ביותר, האישיים ביותר, המעוותים ביותר, המוזרים ביותר, המצחיקים ביותר, המפתיעים ביותר.
העזו לכתוב בסגנון חדש שעוד לא ניסיתם.
העזו לכתוב במקום ציבורי ובמקום שקט ומבודד.
העזו לכתוב על דברים שלא נכתבו מעולם.
העזו לכתוב על דברים שנכתבו כבר יותר מדי.
העזו לכתוב על משפחה ואנשים שאתם מכירים.
העזו לכתוב את עצמכם ללא ביקורת.
העזו לתת לאחרים לקרוא את מה שכתבם.
העזו לשמוע את כל מה שיש להם לומר.
העזו לשכתב.
העזו למחוק.
העזו לגנוז.
העזו להוציא לאור.
העזו.
תחיו.

 

 

אשמח לשמוע תגובות. איפה המאמר הזה תופס אתכם? ספרו לי.

כתבנו בספר החיים – אלוהים כסופר והסופר כאלוהים

את המאמר הבא כתבתי לקראת ראש השנה הקודם (תשע"ב, 2011), אבל הרגשתי שהוא אישי יותר מאשר מאמרים עיוניים והסבריים אחרים באתר זה ולכן פרסמתי אותו בבלוג הישן שלי בתפוז. השנה החלטתי שמגיע לו להתפרסם גם כאן.

 

כידוע לכולם, אלוהים הוא סופר.
כיאה לבורא העולם הכל יכול הוא כתב את רב המכר הנמכר ביותר בהיסטוריה, ואין גבול לעומק ולפרשנויות שנכתבים עליו. עד היום ספרו נותן השראה בכל התחומים למן קטן ועד גדול. ובנוסף לאותו ספר תורה עתיק, אלוהים הוא הסופר שלנו בכל שנה ושנה.
לפי המסורת, בראש השנה כותב אלוהים את מה שהולך לקרות לכל אחד ואחד מאתנו. בעוד אנחנו משתגעים ושוברים את הראש איך נפגיש באופן אמין את שני קווי העלילה בספר שלנו, הוא מארגן מיליארדי קווי עלילה של מיליארדי בני אדם, באופן בו הכול מותאם ומתחבר באופן מדויק ומושלם לפי הסבר שהכי טוב ונכון לכל אחד.
אז איפה נכנסת כאן הבחירה החופשית?
ובכן, בדיוק כפי שאנו, הסופרים, בוראים את העולם הספרותי ונופחים חיים בדמויותינו, יש לנו (או לפחות מומלץ שתהיה לנו) תוכנית-על כאשר אנו באים לכתוב את ספרנו. אנו יודעים מי הדמויות, מה מצבן ההתחלתי ומה יהיה מצבן בסוף הספר, אך לאורכו אנו נותנים להן מעין יד חופשית להתנהג כרצונן.
כשעושים זאת נכון, מספרים סופרים רבים על מעקב מלא הפתעות ותדהמה למול מעשיהן של הדמויות, שלעתים לא מתנהגות כפי שציפינו ומתעקשות ללכת בדרכן.
כשעושים זאת מושלם, דרכן הייחודית והאינדיבידואלית של הדמויות מובילה אותן  בדיוק לתפניות, לטוויסטים ולשיאים שתכננו להן.
זה כל העניין. אם אנו מכירים את הדמות מספיק טוב, אנו יכולים לדעת מראש מה היא תבחר לעשות ברגע או מצב מסוים. כך גם הבורא, שהוא בוחן כליות ולב ומכיר אותנו יותר טוב מאשר אנו מכירים את עצמנו.
יש לנו בחירה חופשית. הוא פשוט יודע מה נבחר.

אבל עם זאת…

בכל זאת יש הבדל רציני בינינו לבין דמויות בספר והוא שאנו קיבלנו את האפשרות לעתור לסופר שלנו ולבקש ממנו לשנות לנו את הפרק הבא לטובה.
כמו כל ספר טוב, תמיד בכל פרק יהיה קונפליקט או מאבק, אבל אנחנו יכולים לשנות את ז'אנר הספר בו אנו נכתבים. ובמקום מחלות חו"ח, מאבקים עם בן הזוג או בעיות פרנסה, אנו מבקשים לשנות זאת למאבקים פנימיים כגון לנצור את לשוננו כש'ירדו' עלינו, להתגבר על כעס וקנאה, לתת עוד כמה שקלים לצדקה, להפסיק לעשן, לאכול יותר בריא וכדומה.
ברגע שאנחנו לוקחים על עצמנו מאבקים פנימיים כאלה, אנחנו לא נותנים לאלוהים סיבה לכתוב לנו מאבקים גדולים וחמורים יותר. החיים שלנו ייראו הרבה יותר טובים ונעימים, אם כי עדיין יהיה מעניין, קשה ומותח.
כמו כל ספר טוב.
ספר החיים.
אז אלה היו כמה מחשבות שלי לגבי בחירה חופשית וכתיבה. אשמח לשמוע תגובות שלכם.

שתהיה לכולכם שנה טובה ומתוקה
המון בריאות ואושר, פרנסה טובה,
השראה, כוח התמדה ואהבה,
וכמובן – כתיבה טובה!
עדי.