,

איך סיפור נולד? על שירים, סיפורים ותינוקות

איך תינוק נולד? הרהורים לגבי ההבדל בין שירים, סיפורים ותינוקות

כולנו יודעים איך שיר נולד: "בהתחלה זה כואב, אחר כך יוצא החוצה וכולם שמחים, ופתאום, איזה יופי! הוא הולך לבד. איך שיר נולד? כמו תינוק." [הכבש השישה עשר \ יהונתן גפן]

יהונתן גפן, ככל הנראה בתור גבר, התייחס אך ורק לרגע הלידה עצמו. זה אולי מתאים ללידת שיר הנולד מתוך רגע השראה מרוכז וכואב וזהו זה, אבל ספר, ואפילו סיפור קצר זה 'סיפור' אחר לגמרי.

בתור אמא שילדה רק לפני שלושה שבועות את בתה השנייה (תמונות בפייסבוק) אני יכולה להעיד שהלידה עצמה היא החלק הקל. החלק הקשה יותר הוא הטיפול השוטף והחינוך היומיומי שנועד לעצב את הרך היילוד, לבנותו ולהפכו לאדם טוב, מנומס, נותן מעצמו, ומוצלח. אפילו עם הבנות המקסימות, הרגועות והממושמעות שלי זה עדיין דורש המון זמן, מאמצים והתעסקות.

כך זה גם עם סיפורים. ללדת אותם זה החלק הקל יחסית. פשוט לשבת ולשפוך את המילים על הדף. אבל כדי שהסיפור ייצא טוב ומוצלח דרושים הרבה יותר מאמצים והתעסקות. וכמו ששלב הלידה של תינוק קצר בהרבה משלב הטיפול והחינוך, כך גם שלב העריכה והשכתוב הוא בדרך כלל ארוך יותר משלב הכתיבה, וגם חשוב יותר בהרבה מובנים.

אז זיכרו – כמו שאין ילד שלא צריך לחנכו, כך אין סיפור שלא צריך עריכה.

שיהיה בהצלחה!

הספרים המעופפים

הספרים המעופפים

הנה קישור לסרטון אנימציה מקסים על הספרים המעופפים..

הוא יחסית ארוך – כרבע שעה – אבל שווה צפייה לכל אוהבי הקריאה באשר הם.

שמעתי שהסרטון הזה זכה באוסקר על סרט אנימציה קצר. לא פלא.

[youtube]http://youtu.be/VljJIQuPDSE[/youtube]

ט"ו בשבט הגיע חג לאילנות

ט"ו בשבט הגיע חג לאילנות!

רציתי רק להזכיר לכם,

קוראים וכותבים יקרים,

שחג האילנות זה לא רק לנטוע שתילים בגן

אלא גם לא לבזבז דפים!

טיפים איך לא לבזבז דפים:

  1. אל תדפיסו משהו שלא באמת חייבים להדפיס
  2. הדפיסו אותיות בפונט שלא מבזבז שטח. למשל דיויד עדיף על אריאל כי אותה כמות מילים מתפרסת על פחות עמודים
  3. הדפיסו ברווח בודד וללא רווח שורה בין פסקאות, ועדיף לא מעל פונט 14 (אלא אם אתם כבדי ראייה)
  4. כשאתם מדפיסים לעצמכם את הספר שלכם, הדפיסו דו צדדי. (להוצאות לאור יש להדפיס על צד אחד בלבדI)
  5. דפים שבצדם האחד יש הדפסה לא טובה או לא רלוונטית, שימרו אצלכם בתור דפי טיוטא וכיתבו על צדם האחורי
  6. דפים שחייבים לזרוק – לא להשליך לפח האשפה, אלא לפחי מחזור ירוקים שיש ברחבי הארץ

חג שמח!

עדי

————
אהבתם את הפוסט? הגיבו כאן למטה ושתפו בפייסבוק! תודה.

לכבוד יום כיפור – חטאים בלשון

לכבוד יום כיפור – חטאים בלשון

על חטא שחטאנו / רוביק רוזנטל

עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּעִלְּגוּת לָשׁוֹן
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּהֶרֶס הַבִּנְיָן:
עַל כִּי אֶת הָהִפְעִיל לְהֶפְעִיל הָפַכְנוּ
וְאֶת הַחִירִיק מִן הָעִבְרִית הֶשְׁלַכְנוּ
וְאֶת שִׁעוּרֵי הַדִּקְדּוּק לֹא הֶפְנַמְנוּ.
מַה יֵּשׁ לְדַבֵּר, הַפַּעַם הֶגְזַמְנוּ.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.

עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּנְטִיַּת גָּרוֹן
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּעַצְלוּת הָהֶגֶה:
עַל כִּי הָיְתָה הַחֵית לְכָף וְהַסַּחַר לְמֶכֶר
וְהָיְתָה הָעַיִן לְאָלֶף וְהֶעָפָר לְאֶפֶר
נֶאֶלְמָה גַּם הָהֵא, לָאַשְׁפָּה תִּתְנָאֵל
וְעִמָּהּ גַּם הַיּוֹד: אֶל אֶל אִיסְרָאֵל.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.

עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּזָדוֹן וּבִשְׁגָגָה
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּחִלּוּפֵי מִינִים:
שְׁלֹשָׁה יְלָדוֹת הָלְכוּ לַמַּתְנָ"ס,
הוֹצִיאוּ שְׁתֵּי שֶׁקֶל מִתּוֹך הַמִּכְנָס,
קָנוּ לְעַצְמָם מִינֵי תַּרְגִּימָה,
מִשָּׁמָּה פָּנוּ הֵם לְצֹמֶת הוֹמָה.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.

עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּדְבָרִים בְּטֵלִים
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּמִלִּים רֵיקוֹת:
כִּי כְּאִלּוּ אַתָּה כָּזֶה קוּל וּמַגְנִיב,
יַעֲנוּ בַּמְּרוֹמִים מַלְאָכִים וְכָּאֶלֶּה.
אֵיזֶה וָאלְלָה אַתָּה, כְּאִלּוּ דָה, כְּאִלּוּ מָה,
אֵיזֶה קֶטַע שִׁיוֹאוּ שֶׁחֲבָל עַל הַזְּמָן.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.

עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּקַלּוּת הַדַּעַת
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּהַעֲלָאַת גֵּרָה:
סַחְטִיקָה יָא בָּאבָּא, תַּגִּיד מַה נִּהְיָה.
מַמַּצָּב, מַנְיָנִים, מַה נִּסְגָּר, מַנִּשְׁמָע.
אָחִי, מַה קּוֹרֶה, אֲחוֹתִי, מַה נִּרְאָה.
בַּבַּיי, יָאלְלָה-בַּיי, וְגַם הַלְּלוּיָהּ.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.

עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּיֶצֶר הָרַע
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּטֻמְאַת שְׂפָתַיִם:
פֵּרַקְנוּ, תָּקַעְנוּ, הִכְנַסְנוּ, דָּפַקְנוּ,
הֵבֵאנוּ לָהּ, גַּם אֶת הַשֶּׁמֶן בָּדַקְנוּ.
צָלַלְנוּ, יָרַדְנוּ, אָכַלְנוּ, שָׂבַעְנוּ,
טָחַנּוּ, עָשִׂינוּ, זִיַנּוּ, גָמַרְנוּ.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.

עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּשִׁפְלוּת רוּחַ
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בַּחֲנֻפַּת גּוֹיִים:
מַה כְּבָר בִּקַּשְׁנוּ, יוּ נוֹאוּ, קְצָת גּוּד טַיְם,
קְצָת גּוּד פוּד, קְצָת אֶקְשֶׁן, קְצָת כֵּף שֶׁל הַלַּיְף,
חִפַּשְׂנוּ קוֹמִיטְמֶנְט, רִיסְפֶּקְט, מֶן, יוּ נֵים אִיט,
זֶה לֹא סָץ' בִּיג דִּיל, אוֹ גִ'יזֶס, לֶטְס פֵיס אִיט.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.

עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּקֹצֶר יָדֵנוּ
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּעֹנִי שָׂפָה:
תָּבִיא לִי מַזָּל שַׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים,
תָּבִיא תַּנַּיָּד וְתָבִיא גַּרְעִינִים,
תָּבִיא יְלָדִים, תָּבִיא נְשִׁיקָה,
תָּבִיא לִי אוֹתָהּ בַּהֲפוּכָה.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.

עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בִּנְמִיכוּת לָשׁוֹן
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּתַרְגּוּם קְלוֹקֵל:
עָשִׂינוּ מָקוֹם וְעָשִׂינוּ גַּם שֶׂכֶל
עָשִׂינוּ, תִּרְאֶה, אֶת כָּל הָהֶבְדֵּל.
לָקַחְנוּ מִקְלַחַת, מִבְחָן, אַחְרָיוּת,
לָקַחְנוּ אֶת זֶה מַמָּשׁ בְּקַלּוּת.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.

עַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּדִכְאוֹן לֵבָב
וְעַל חֵטְא שָׁחָטָאנוּ לְפָנֶיךָ בְּגַבְהוּת רוּחַ:
חַיֵּינוּ בְּאוֹפְסַיְד, הַכֹּל בֶּכְּאִלּוּ,
בְּדָאוּן, בַּקְּרָשִׁים, מְשַׂחֲקִים בְּנִדְמֶה לִי,
נַשְׁמִיעַ תְּפִלָּה בַּשָּׁאנְטִי, בַּגְּרוּב,
נֹאהַב רַק אוֹתְךָ בְּגָדוֹל, בְּטֵּרוּף.
וְעַל כֻּלָּם, אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת,
סְלַח לָנוּ, מְחַל לָנוּ, כַּפֵּר לָנוּ.

,

עמוס עוז מספר

עמוס עוז מספר

הקטעים הבאים הם סיכום שערכתי בעת מפגש סופרים, בהרצאתו של עמוס עוז בקריית מוצקין בתאריך ה- 22.12.10
השתדלתי לצטט אותו מילה במילה, אך מדי פעם לא הספקתי לרשום ורשמתי את רוח הדברים כפי שזכרתי

על כתיבה וקריאה

אתה יושב לבד בחדר ומדבר עם צללים. אין עם מי להתייעץ, אין למי להראות חצי עבודה. והספר מגיע לחדר בו אדם יושב לבד וקורא, וכך הקריאה והכתיבה נעשים שניהם בשקט ובבדידות

ספר לא מעניין כלום לכאורה לאף חוש. הוא הפחות חושני מכל האומנויות, ודווקא מכך הוא המעניין ביותר כי הוא דורש את התערבות הקורא
ספר הוא הפקה משותפת. בלי קורא פעיל שמביא את המראות והריחות וכל עולמו, לא קורה כלום. הקורא הוא פעיל בקריאת ספר יותר מכל אומנות אחרת. אי אפשר לקרוא ספר ולעשות משהו נוסף במקביל

הקורא הטוב הוא אקטיבי. ככל שאתה נותן יותר אתה מקבל יותר… לא ייתכן ששני אנשים יקראו אותו ספר כי כל ספר הוא 50% הסופר ו- 50% הקורא. הסופר נותן תווים, והקורא מנגן לפי יכולתו

על לוקאליות ואוניברסליות

ככל שספר יותר לוקאלי ופרובנציאלי כך גדלים סיכוייו להיות אוניברסלי

כל יצירה גדולה שייכת למקומה וזמנה. כל יצירת ספרות היא מקומית. ספר שייך למקום ולזמן, ולרקע הפוליטי שיצרו אותו

אוניברסלי שונה מבין לאומי
אוניברסלי מעורר שני תאבונות סותרים:
א. לגלות שעם כל ההבדלים של זמן ותרבות יש משהו משותף
ב. להציץ לשונה ולאחר

מרתק אותנו הדומה בתוך השונה, והשונה בתוך הדומה

סיפור קצר ורומן

בסיפור קצר צריך לבחור מה יעביר את הדמות כחיה לעיני הקורא, ולוותר על היתר. אומנות הסיפור הקצר (וגם הרומן) זו אומנות המחיקה
עבודתו של הפסל היא לסלק את המיותר מגוש אבן

שיר זה כמו סטוץ, כותבים בתנופה אחת
רומן זה נישואין. כותב ומוחק וכותב מחדש, מלטש, בונה שעל אחר שעל. זה כמו לבנות את כל הרי מואב


מילים

רומן לא עשוי מעלילה או דמויות, אלא ממילים
כל מילה היא החלטה
סדר המילים במשפט היא החלטה, סדר המשפטים בפיסקה היא החלטה. גם העלילה. כל זה בתקווה שהקורא יוכל להביא משלו ויוכל לתרגם את המילים למראות, ריחות… צריך לצייר במילים, ולנגן במילים, ולהדיף ריחות

התחלתי לכתוב כמעט מיד כשלמדתי את הא"ב, והמצאתי סיפורים עוד לפני כן. לספר סיפורים הייתה הדרך שלי לבנות [כלומר לילדות – עדי], שיקשיבו לי
כשאני מספר סיפור אני לא מנסה להשפיע
הצורך לשמוע ולספר סיפור הוא קדום, מאז שהיינו תינוקות וסיפרו לנו סיפור לפני השינה. זה צורך אנושי בסיסי.


עבודת הכתיבה

כשאני מסכים עם עצמי אני כותב מאמר
כשאני שומע כמה קולות ולא מצליח להכריע ביניהם, אז אני יודע שאני בהריון עם סיפור חדש
יש לי מושג לאן זה הולך, אבל לפעמים זה משתנה, והדמויות עומדות על שלהן ולוקחות את הדברים לכיוונים אחרים


פעם חשבתי שאני מספיק ____ [אני מתנצלת, פספסתי את המילה\משפט ואני לא רוצה לנחש- עדי] בשביל לכתוב ספר שלם בגוף ראשון של אישה. היום לא הייתי מעז לעשות זאת

אני עובד כל יום מ-5 בבוקר עד הצהריים, ולאחר הצהריים אני חוזר לשולחן הכתיבה כדי למחוק את מה שכתבתי בבוקר

במשך השנים פיתחתי מנטרה נגד אשמה. אני כמו בעל חנות. אני פותח את החנות כל יום ללקוחות. אם הם יגיעו – מה טוב, ואם לא – לפחות עשיתי את שלי