עמוס עוז מספר

הקטעים הבאים הם סיכום שערכתי בעת מפגש סופרים, בהרצאתו של עמוס עוז בקריית מוצקין בתאריך ה- 22.12.10
השתדלתי לצטט אותו מילה במילה, אך מדי פעם לא הספקתי לרשום ורשמתי את רוח הדברים כפי שזכרתי

על כתיבה וקריאה

אתה יושב לבד בחדר ומדבר עם צללים. אין עם מי להתייעץ, אין למי להראות חצי עבודה. והספר מגיע לחדר בו אדם יושב לבד וקורא, וכך הקריאה והכתיבה נעשים שניהם בשקט ובבדידות

ספר לא מעניין כלום לכאורה לאף חוש. הוא הפחות חושני מכל האומנויות, ודווקא מכך הוא המעניין ביותר כי הוא דורש את התערבות הקורא
ספר הוא הפקה משותפת. בלי קורא פעיל שמביא את המראות והריחות וכל עולמו, לא קורה כלום. הקורא הוא פעיל בקריאת ספר יותר מכל אומנות אחרת. אי אפשר לקרוא ספר ולעשות משהו נוסף במקביל

הקורא הטוב הוא אקטיבי. ככל שאתה נותן יותר אתה מקבל יותר… לא ייתכן ששני אנשים יקראו אותו ספר כי כל ספר הוא 50% הסופר ו- 50% הקורא. הסופר נותן תווים, והקורא מנגן לפי יכולתו

על לוקאליות ואוניברסליות

ככל שספר יותר לוקאלי ופרובנציאלי כך גדלים סיכוייו להיות אוניברסלי

כל יצירה גדולה שייכת למקומה וזמנה. כל יצירת ספרות היא מקומית. ספר שייך למקום ולזמן, ולרקע הפוליטי שיצרו אותו

אוניברסלי שונה מבין לאומי
אוניברסלי מעורר שני תאבונות סותרים:
א. לגלות שעם כל ההבדלים של זמן ותרבות יש משהו משותף
ב. להציץ לשונה ולאחר

מרתק אותנו הדומה בתוך השונה, והשונה בתוך הדומה

סיפור קצר ורומן

בסיפור קצר צריך לבחור מה יעביר את הדמות כחיה לעיני הקורא, ולוותר על היתר. אומנות הסיפור הקצר (וגם הרומן) זו אומנות המחיקה
עבודתו של הפסל היא לסלק את המיותר מגוש אבן

שיר זה כמו סטוץ, כותבים בתנופה אחת
רומן זה נישואין. כותב ומוחק וכותב מחדש, מלטש, בונה שעל אחר שעל. זה כמו לבנות את כל הרי מואב


מילים

רומן לא עשוי מעלילה או דמויות, אלא ממילים
כל מילה היא החלטה
סדר המילים במשפט היא החלטה, סדר המשפטים בפיסקה היא החלטה. גם העלילה. כל זה בתקווה שהקורא יוכל להביא משלו ויוכל לתרגם את המילים למראות, ריחות… צריך לצייר במילים, ולנגן במילים, ולהדיף ריחות

התחלתי לכתוב כמעט מיד כשלמדתי את הא"ב, והמצאתי סיפורים עוד לפני כן. לספר סיפורים הייתה הדרך שלי לבנות [כלומר לילדות – עדי], שיקשיבו לי
כשאני מספר סיפור אני לא מנסה להשפיע
הצורך לשמוע ולספר סיפור הוא קדום, מאז שהיינו תינוקות וסיפרו לנו סיפור לפני השינה. זה צורך אנושי בסיסי.


עבודת הכתיבה

כשאני מסכים עם עצמי אני כותב מאמר
כשאני שומע כמה קולות ולא מצליח להכריע ביניהם, אז אני יודע שאני בהריון עם סיפור חדש
יש לי מושג לאן זה הולך, אבל לפעמים זה משתנה, והדמויות עומדות על שלהן ולוקחות את הדברים לכיוונים אחרים


פעם חשבתי שאני מספיק ____ [אני מתנצלת, פספסתי את המילה\משפט ואני לא רוצה לנחש- עדי] בשביל לכתוב ספר שלם בגוף ראשון של אישה. היום לא הייתי מעז לעשות זאת

אני עובד כל יום מ-5 בבוקר עד הצהריים, ולאחר הצהריים אני חוזר לשולחן הכתיבה כדי למחוק את מה שכתבתי בבוקר

במשך השנים פיתחתי מנטרה נגד אשמה. אני כמו בעל חנות. אני פותח את החנות כל יום ללקוחות. אם הם יגיעו – מה טוב, ואם לא – לפחות עשיתי את שלי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לחצו כאן לפתיחת צט
צריכים עזרה?
כתיבה טובה
שלום לך.
איך אנחנו יכולים לעזור?