ריאיון עם יוסיפיה פורת ורות מגד על ספריהן

לכבוד גיליון המסעות (גיליון 6) של מגזין 'כתיבה טובה' הנשלח אחת לחודש לחברי מועדון חובבי הכתיבה החלטתי לראיין שתי נשים שהוציאו ספרי מסע. כל אחת בתחומה. ספרה של יוסיפיה פורת, "לראות בשדות זרים" מספר על סבתא שיוצאת בפעם הראשונה לחו"ל לבדה כדי לפגוש את הבן והנכדה שעברו לאוסטרליה. ספרה של רות מגד, "אבודה בהודו" מספר על מסען של 9 נשים להודו.

יוסיפיה פורת נולדה בחיפה (כיום תושבת נהריה), והיא אם ל-3 וסבתא ל-10. מעל ל-40 שנה עסקה מתוך כורח בתחום הכספים, וב-2004 פרשה לפנסיה מוקדמת וידעה שזו השעה והזמן הנכון להגשים את חלומה מילדות ולהיות לסופרת. מאז הוציאה לאור כבר ארבעה ספרים, אחד מהם אף תורגם לאנגלית ועלה לאמזון.

רות מגד לעומתה כותבת מגיל צעיר. בגיל 24 נכנסה לעולם העיתונות והייתה עיתונאית זמן רב ובין היתר כתבה בידיעות אחרונות, הארץ, לאישה ועולם האישה. אחר כך פתחה משרד ליחסי ציבור אותו היא מנהלת עד היום. היא מרבה לעסוק ביחסי ציבור לספרים וסופרים, ו"זה משאיר אותי בעולם הספרות והמילה הכתובה החביב עלי." היא אומרת.

איך אתן כותבות?

רות: אני כותבת במחשב. מעדיפה בבית קפה. הרעש שמסביב יוצר סביבי בועה שמאפשרת לי להפליג על גבי הדמיון שלי. לפעמים אני נוסעת ליום יומיים להתבודד ואז ההישגים שלי גדולים יותר כי אני כל כולי מרוכזת בספר. לאחרונה מצאתי עצמי נוסעת לכתוב בעיר קטנה בקפריסין וחשתי את ההשפעה החיובית של הניתוק מהמוכר לי על ההשראה שזה נתן לי. לא כל כך על התוכן כמו על המרץ והחשק שזה יצר אצלי לנצל כל דקה להתקדם בכתיבה. אני מעדיפה כתיבת רומנים, ואוהבת להכניס הומור של החיים, שלפעמים הוא קצת מקאברי. איני מחפשת השראה אבל אם היא באה – תבורך.

יוסיפיה: אני כותבת כמעט כל הזמן, ובעיקר בבית מול המחשב. אם אין לי השראה אני מזמנת אותה. הרעיונות מגיעים אלי תוך כדי צעידה בבוקר על שפת הים , בזמן שחייה בבריכה, בנסיעה ברכבת וכו'.

בעצם ההשראה לספרי המסע של שתיכן הגיעה מהחיים.

יוסיפיה: כן. לאחר שבני ומשפחתו עזבו את הארץ והם חיים כיום באוסטרליה. ביקורי הראשון אצלם טלטל אותי וההבנה שאולי עזיבתם סופית ושבשנים הקרובות אין הם מתכוונים לחזור לארץ גרמה לי לכתוב את ספרי "לראות בשדות זרים."

רות: ההשראה לספר שלי הוא טיול נשים שערכתי לפני כחמש שנים להודו.

ומה המסע הפיזי גורם לגיבורות? איך הוא משפיע עליהן?

רות: החוויה של מסע שבו משתתפות רק נשים מאפשר חשיבה אחרת. המסע מאפשר להן להתפרק מהמעצורים שאנחנו בדרך כלל שמות לעצמנו. כאשר אנחנו בחברת גברים אנחנו בהיכון להתנהג כפי שמצפים מאתנו, ואילו החוויה הנשית בלי גברים מאפשרת התפרקות והתנהגות חופשית. למשל הסצנה שבה אחת הגיבורות מתנתקת מהחבורה. היא לעולם לא הייתה יכולה לעשות זאת אם היה איתה גבר. בעל, חבר או ידיד. המסע הנשי מאפשר להן להסיר את השריון אולי.

יוסיפיה: הגיבורה ב"לראות בשדות זרים" יוצאת למסע תרתי משמע. היא שכל חייה הייתה עקרת בית ונתנה את הבמה לבעלה, הקדישה את זמנה למשפחתה והניחה מאחור את התפתחותה האישית, מקבלת החלטה לנסוע לבנה שבאוסטרליה בכל מחיר למרות התנגדותו של בעלה. כאן בעצם מתחיל גם מסעה האישי על עצמאותה והתפתחותה. היא לומדת להכיר את כוחותיה הנפשיים והיא מקבלת בטחון ביכולתה להסתדר בעצמה ללא ליווי צמוד של בעלה, גם במקום רחוק כמו אוסטרליה. היא לומדת לקבל החלטות ומצליחה להתמודד גם עם רגשות האשמה והשאלות שמציפות אותה על עזיבתם.

וכיצד השימוש במסע כאמצעי ספרותי השפיע עליכן, הסופרות?

רות: הודו היא מדינה מדהימה, מאוד ססגונית ומרתקת, וכך הרקע הפך להיות חלק בלתי נפרד מהעלילה. הוא בעצם ייצר את העלילה ואיפשר לטוויסט המתח לקרות – לאפשר לאחת הגיבורות להעלם אי שם במרחבי הודו.

ספרו קצת על תהליך העריכה. מה היה הדבר הגדול ביותר ששיניתן בספר בעקבות הערה של עורך? מה למדתן מתהליך העבודה עם עורך מקצועי?

רות: את ספרי ערכו שניים. הראשון נתן לי כיוון ושינה לי את התפיסה. כי בתחילה הספר היה מיועד להיות רומן שעוסק בגיבורה אחת ואז הוא הפך אצלי את היוצרות ונולדו תשע נשים גיבורות. למדתי מכך שצריך לתת לספר להוביל אותך בתהליך ולא להתנגד לו.

יוסיפיה: לאחר שסיימתי לכתוב חיפשתי לקבל חוות דעת מקצועית. שלחתי את הקובץ הכתוב לעדי איצקוביץ ולאחר שקראה את הקובץ שלחה לי חוות דעת מנומקת ומקצועית ממנה למדתי שעלי לשנות חלקים נרחבים בספר ובעיקר לא לפחד להסיר עמודים שלמים. קיצרתי ושכתבתי מחדש ושלחתי אותו שוב לעדי שאף ערכה את הספר. בזכות עדי למדתי להבין שהמעט זה לפעמים הרבה ולפעמים כל המוסיף גורע. אני ממליצה לכל כותב למסור את ספרו לעריכה מקצועית המשפרת לאין ערוך את איכותו של הספר.

תודה. ואיך היה תהליך ההוצאה לאור?

יוסיפיה: מעניין ומרתק לעקוב איך הופכות מילים שכתבת בלהט ההשראה על המחשב הביתי שלך למשהו מוגמר בעל ערך ומשמעות והופכות לספר. התהליך הוא ארוך וממושך. יש לבחור שם קולע ומושך, להתאים את הגרפיקה לעטיפה, ובספרי הילדים יש להתאים את האיורים למילים. בכל פעם אני מתרגשת מחדש על 'הרך הנולד' שזה עתה הגיח לאוויר העולם. עבדתי עם שתי הוצאות לאור: בהוצאת 'אוריון' הוצאתי את "פניצילין ועוד סיפורים" ואת  "לראות בשדות זרים." ספר הילדים "הארונית הקסומה" יצא ב"רימונים" ואת ספרי האחרון "פיית השיניים" הוצאתי בהוצאה עצמית.

ההוצאות הקטנות גובות כסף רב עבור הפקת ספר ויש פער כספי רב בין ההוצאה דרכן ובין הוצאה עצמית. הבעיה הגדולה בהוצאה עצמית היא ההפצה והשיווק אך גם ההוצאות הפרטיות מתמודדות עם השיווק של סופרים שאינם מוכרים. יש לשים לב בחתימת החוזה עם ההוצאות לקבל את כל הזכויות עבור ספרך ולדאוג שגם אם הספר לא יימכר בחנויות תקבל אותם אליך ללא תשלום נוסף.

רות: ידעתי מלכתחילה שהספר שלי קצת מגדרי, כי הוא מאוד נשי, ושקטנים סיכוייו להיחטף על ידי הוצאה לאור מוכרת, לכן החלטתי להוציאו בהוצאה פרטית. פניתי לבית דפוס מוכר שבעליו ותיק מאוד בהוצאת ספרים. הוא גם ידע לתת לספר עריכה סופית ואת הכריכה עיצבנו שנינו יחד. הצילומים לעטיפה נבחרו על ידי ואני אף צילמתי אותם. להוצאה שלי קראתי חרובית. הכריכה היא כריכה רכה כדי שהספר יהיה נוח לקריאה בעת טיול.

איזה טיפ היית נותנת לכותבים מתחילים? מה הדבר הכי חשוב שכותבים מתחילים צריכים לדעת?

רות: שכאשר מתחילים בא' לא תמיד זה מסתיים בת'. כמו שציינתי, לתת לספר ולדמויות להוביל אותנו. לא לפחד לפתח אותן ולהשקיע בהן. להתיידד עם הגיבורים.

יוסיפיה:
א.       אם אינך כותב למגירה ורוצה שספרך יפורסם, אני ממליצה מאד לשלוח את הקובץ לחוות דעת מקצועית. אין כמו עין מקצועית הרואה את כל מה שאתה אולי פספסת.

ב.       כל כותב צריך לדעת לקבל ביקורת. גם אם היא לא תמיד נעימה. כי ככה זה – יש שיאהבו ויש שלא. אני ממליצה להתייחס לביקורת ברצינות. לבדוק אם יש דברים בגו. לפעמים הביקורת היא עניין של טעם אך לפעמים יש בה           טעם.

תודה רבה על השיתוף. אתן מוזמנות לחזור למחשביכן ולהמשיך את הכתיבה של הרומנים הבאים שהתחלתן לכתוב.

רק אספר שאת "אבודה בהודו" ניתן לרכוש ברשתות, אך לא תמיד הוא על המדף וצריך להזמין אותו מהמחסן. רות מגד נותנת הנחה למי שקונה דרכה באתר http://www.avuda.co.il בו התשלום באמצעות paypal ואפשר גם לפנות אליה ישירות והספר ישלח.

את "לראות בשדות זרים" ואת ספריה האחרים של יוסיפיה פורת ניתן  לרכוש באופן הזול ביותר ישירות דרך דף הפייסבוק שלה שנקרא "יוסיפיה פורת – סופרת":

https://www.facebook.com/YwsypyhPwrtSprym?ref=ts&fref=ts

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *